האם דרכי נכונה?

שלום רב,
אני נשואה 8 שנים. בעלי אינטיליגנט ויכול להיות מאוד חם ואוהב , יש לנו 2 ילדות הוא עוזר בבית
הרבה.
עם הולדת ביתינו הראשונה לפני 7 שנים הייתי במצב די רגיש אחרי לידה מאוד קשה ובמקום לקבל הבנה למצבי קיבלתי הרבה התפרצויות וקללות שבחיים לא שמעתי מיימי , ההתפרצויות הלכו והתגברו בעוצמה ובתדירות ללא הרמת ידיים עד לפעם אחת שבמהלך מריבה נדחפתי חזק מאוד.
מאז בעלי הולך כבר שנתיים לטיפול אצל פסיכולוג פעם בשבוע ומאז לא הרים עלי יד והתפרצויות זעם
כמעט שלא היו רק מידי פעם.
אני רוצה לציין שבעלי נותן לי חופש לצאת לעבוד ולא מנהל את ההוצאות שלי ואין לו בעיה לתת לי לצאת עם חברה והוא גם תומך בי ומלווה כשאני רוצה.
יש לו נטייה להאשים אותי בכל דבר שלא מסתדר לו ולא לקחת אחריות לעצמו ומדי פעם לא לעיתים קרובות חוזרות התפרצויות זעם שיכולות להראות די מפחיד. אח"כ הוא מרגיש רע ומתנצל או שפשוט מקטין ממה שעשה.
חוזר על עצמו גם מצבים שהוא מתפרץ פתאום על משהו שאמרתי ומוצא בו כוונות שממש לא התכוונתי
וכשאני מנסה להסביר לו את זה הוא מחקה אותי בהעלבה .
כשאני שואלת אותו שאלות ענייניות אני מוצאת שהוא נהנה לא לענות לי ולעשות לי פרצוף של זה לא לרמה שלו לענות לי איך את לא יודעת את זה או שהוא מוצא שאני רומזת למשהו אחר ולי אין מושג על מה הוא מדבר.
התקופות איתו הן שיכול לעבור חודש חודשיים בשלווה ואז התפרצות שתקפיץ לי את הלב או ריבים אינסופיים על שטויות ואז יומיים מקסימים.
לפני מס' שבועות כשחזרנו מנופש עם הילדים הוא התעקש לומר לי שבחרנו לנסוע בדרך פקוקה וזה
בגללי למרות שהחלטנו על כך יחד ערב קודם. וכשאני התעקשתי שזה גם החלטה שלו כי נמאס
לי לקחת את האשמה על דברים שגם הוא שותף להם הוא התחיל לקלל אותי ולצרוח ואני קראתי לו
פחדן שהוא לא מסוגל אף פעם לקחת אחריות אישית לדברים ואז הוא התפרץ בצורה מפחידה
וצרח לפני הילדות שעכשיו אני הוצאתי ממנו את השד ואיים שהוא יעצור בצד הכביש המהיר ולא
יחזור למכונית עד שאני אתנצל. בזמן הירידה מהכביש היד שלו הורידה לי את הכובע חזק על
הפרצוף. התנצלתי למען הילדות שצעקו ובקשו ממני כדי שאבא יחזור למכונית.
המשכנו לנסוע כשאני לא מרגישה כלום. מאובנת. וכשאני מנסה לדבר על מה שהיה הוא מנסה להקטין ולהאשים אותי בכך וסוף קצת התנצל אחרי יומיים כתבתי לו מכתב על כל מה שהרגשתי ושמרתי לעצמי עותק מהמכתב שבסופו
הבטחתי לעצמי ולו שבפעם הבאה שזה קורה אני כבר לא אהיה שם כדי לשמוע את הסליחה.
צירפתי לו טופס הרשמה לסדנא לטיפול בשליטה בכעסים ואני מקווה שילך.
רציתי לשאול האם ישנה תקווה להשאר יחד? כי העניין הוא שבאמת אני מאמינה שהוא אוהב אותי
ויש לי אהבה אליו אבל ברגעים של ההתנהגות הזו יוצאת רק שנאה ועלבון.
האם טיפול פסיכולוגי לאורך זמן וסדנא כזו יכולה לפתור את הבעיה? או שיש לי ממה לפחד?
גם הילדות מאוד אוהבות אותו.

מודה מראש לתשובה.