אלימות במשפחתי

אני מציעה לך לקרוא לפחות חלק מהשאלות והתשובות בפורום הזה ומקווה שתוכלי למצוא בהם משהו שיתאים לך.

אני לא בטוחה שהשאלה שאת שואלת היא מה לעשות, או אולי: האם אני רוצה לעשות והאם אני מסוגלת לעשות משהו כרגע.

עצם הפנייה שלך היא כבר התחלה חשובה ויש בה סימן לכך שאת חשה כי משהו הופר מבחינתך במערכת היחסים שלך עם בעלך. מכאן והלאה, כדי להמשיך, תצטרכי תעצומות נפש לא קטנות.

במהלך המסע שלפניך יהיה עליך לענות על השאלות שאת עצמך שואלת: איך זה שנהיית קורבן? איך זה שאינך מתלוננת ומשתפת פעולה עם עבירה שנעברה עליך (למי עוד היית נותנת לפגוע בך ככה?)? איך זה שילד קטן ("בוגר"?!) נקרא להגן על אימו בעוד הוא זקוק להגנתה? ועוד...

כן, זה לא יהיה קל. אבל אין לי ספק שאחרי תהליך טיפולי שיסייע לך בכך את תמצאי את עצמך, ואז ודאי יהיה לך מושג מה עליך לעשות (איתו או בלעדיו, איך שתחליטי).

אל תתני לשנים לחלוף. זה לא יהיה יותר קל אם תדחי את ההתמודדות. את חייבת את זה לעצמך ולילדיך.

אני מאמינה שתוכלי,

פנינה

בנושא עכשיו ולא להמתין, לא לפחד מאחר ואת גורמת לנזק בלתי הפיך לילדיך.
אני מציעה לך לגשת למרכז למניעת אלימות במפשחה ליד מקום מגורייך ולשתף אותם במה שאירע והם יעזרו לך, נכון שצריך המון אומץ וכח רצון אך אני מאמינה שאם פנית לעזרה סימן שאת יודעת שמגיע לך לחיות חיים טובים יותר ולא חיים של אלימות אשר תימשך הלאה והלאה אם לא יטופל בעלך.
מחזקת אותך נשמה, מלי מ"להעביר את זה הלאה".

בהמשך לדברים של פנינה רציתי להסב את תשומת ליבך לכך ש:

א. לאלימות שאת מתארת כלפייך אין לגיטימציה חוקית- כלומר היא מהווה עבירה על החוק

ב. אין לה לגיטימציה מוסרית- היא מהווה חדירה למרחב האישי והפרטי שלך- ולכן היא מצמצמת ודורסת את הנפש שלך

ג. יש לך טעות כשאת חושבת שאסור לך לפעול להגנתך משון שהילדים אוהבים את אבא שלהם. בכך את משתפת פעולה (גם אם באופן פאסיבי) ביצירת אקלים משפחתי שהוא הרסני עבורם. פגשתי עשרות ילדים חשופים לאלימות שאמנם לא הוכו על ידי הוריהם, אך הפנו את רוב האנרגיות הנפשיות שלהם בניסיון להתמודד עם המצב הבלתי אפשרי הזה מבחינתם.

ד. לא אחת פנייה לעזרה תורמת לכך שגם הבעל נעזר. אמנם אין זו אחריותך ועליו לעזור לעצמו, אך התפיסה שלך שפנייה לעזרה או תלונה במשטרה היא פעולה שלילית עבורו איננה מחייבת. נכון שאם תעשי זאת תצטרכי להתמודד עם תחושות אשמה- אבל בגלל זה יש את הסיוע הטיפולי במרכז לטיפול ומניעת במשפחה- כדי שלא תשארי בודדה עם הדברים הללו.

ולבסוף - נשים מגיעות לטיפול אחרי שנים רבות ואז "מתאבלות" עליהן. אני מאמין שאם כתבת לנו אז את בטח מבינה שאת לא רוצה שזה יקרה לך.

מני

יש לך שתי אפשרויות:
1. את אורזת את החפצים היום ועוברת, עם הילדים, לבית של הוריך (אם אפשר) או למעון לנשים מוכות, ומשאירה לו מכתב שהתקשורת הבאה ביניכם תהיה באמצעות עו'ד.
2. את אורזת לו מזוודה עם חפציו, ניגשת למשטרה, מוציאה כנגדו צו הרחקה מהבית.

בכל מקרה - הטלפון הבא שלך הוא לרשויות הרווחה. את לא צריכה לחטוף ממנו מכות אפילו פעם אחת, שלא לדבר על שתים.

הבחורצ'יק כנראה לא מבין את המונח "בעל ואישה" בצורה נכונה. אין לו בעלות עליך ואין לו כל זכות, לא חוקית ולא מוסרית, להפעיל כנגדך אלימות פיזית.

מה יקרה לו? יעצרו אותו? הוא יסתבך? יפתח נגדו תיק פלילי?
תגידי, מה זה בכלל מעניין אותך? מצידך הוא יכול להישרף בגיהינום! הוא הרביץ לך? הוא לא ראוי לחיות לצידך! אתם לא ילדים בגן שפותרים בעיות במכות ואחר כך רצים לגננת, ואם הוא לא מסוגל לשלוט בעצמו - הוא לא ראוי לחיות במשפחה. אנשים מבוגרים צריכים ללמוד לשחרר את האגרסיות שלהם בדרכים אחרות, לא במכות לנשותיהם.

אל תשכחי את הפתגם: "ילד מוכה הופך להיות אב מכה". הטיפוס הזה כנרא ראה את אביו מרביץ לאימו כשהיה ילד (מי יודע מה הוא בעצמו חטף) וזה הדפוס שהוא מכיר "מבית אבא". ככל שילדייך יהיו עדים לאירועים של אלימות בבית כך גדל החשש שגם הם יאמצו את המודל הזה כשיהיו מבוגרים. את חייבת לעצור את כדור השלג הזה לא רק למען עצמך אלא גם למען ילדיך ובני/בנות זוגם לעתיד.

אי אפשר לסבול את המילים שכתבת בלי לדעת את כל המקרה על פרטיו חרצת את דינם של הילדים ושל אביהם.הידד כל הכבוד עכשיו מגיע לך פרס


הלוואי ותחווה את החוויה שאחלת לבחור ועוד יותר מזה

שתסבול כל רגע על פירוק משפחה והסתה של אישה נשואה!!!