האמנם?

ראשית אני חייב לציין שמעורבותך מעוררת הערכה- את הולכת ובודקת טוב מאוד את הנושא וזה יפה.

לעניין ד"ר הרצוג
ד"ר הרצוג פועלת מתוך עמדה ביקורתית על מערכת הרווחה (שאני חלק ממנה) והמשפט בכל הקשור לתהליכי הגנה על ילדים והוצאתם למוסדות. עבודתה חשובה וחלק ממסקנותיה אינן מופרכות- אכן נעשות טעויות וישנם מהלכים שאינם משרתים בהכרח את הילדים. אני מניח שאפשר גם לחשוב ולהשקיע מאמצים בשינוי השיטה של הוצאת ילדים מהבית. אכן צריך לעשות את כל המאמצים האפשריים שהורים ישארו ההורים של ילדיהם, ולהעניק להם את האפשרויות להיות הורים טובים.

עם זאת, יש להתייחס אל הדברים של ד"ר הרצוג כחלק מהאמת ולא כאל האמת כולה. ייש לא מעט מקרים שהתערבות פקידי סעד ומערכת המשפט הטיבה ושיפרה את מצבם של ילדים שחיו בסיכון וגם את היכולת של ההורים להטיב עם ילדיהם.

השאלה כעת היא מה האלטרנטיבה שעומדת בפנייך.
אני מניח שאם בעלך\ או הגרוש שלך לא היה במעצר בית, הרי שלא היה צורך בהתערבות החוק.
אם העובדה שבעלך במעצר בית איננה מלמדת על פגיעה בילדים הרי שלטעמי אין מה לחשוש . פקידת הסעד תתרשם אף היא מכך, ומסקנותיה יהיו בהתאם.

במידה ובסיטואציה הנוכחית יש פגיעה בילדים- אז עלייך לשמוח על התערבות פקידת הסעד ולהאמין שהיא תעזור לכולכם לשפר את מצב הילדים.
קשה לי להאמין שה"סרט השחור" שמדאיג אותך בהמשך לדבריה של ד"ר הרצוג יתממש אם לא מדובר בהזנחה והתעללות שלך או של בן זוגך בילדים. לפקידי סעד יש כלים שונים שהם יכולים להפעיל והוצאה מהבית מתקיימת רק במקרים חמורים וקיצוניים ביותר.

דרך אגב- אם המלצותיה של פקידת הסעד יהיו שנדרש טיפול להורים ו\או לילדים ואת חוששת מעןבדים סוציאליים- תוכלי תמיד לממן לעצמך טיפול בשוק הפרטי. זאת כדי לפתור לעצמך את הפחדים מעובדים סוציאליים וממערכות ממסדיות. האפשרות השנייה היא שאת יכולה להיפגש עם פקידת הסעד ועם עובדים סוציאליים ולספר להם על החששות האלה שלך ואז לשמוע איזה פתרון הם מציעים לך.

חשוב שתמשיכי להיות "סקפטית" כלפי ה"מערכת" אבל שגם תשאירי לעצמך את האפשרות שייתכן שתוכלי להיעזר בה ולקבל עזרה טובה ואמיתית עבורך.

בהצלחה
מני

לצערי אני חוששת שהמערכת מתייחסת לכל מקרה בו הייתה אלימות, גם אם מילולית, וסופה במעצר, כאל סוג של סביבה שיש לבחון אותה בשבע עיניים. הבחינה הזאת מעמידה אותי במצב שכאילו בוחנים את האימהות שלי ועלולים לפגוע בה. לא הייתה כאן פגיעה בילד, חוץ מאשר אם סיטואציה כזו בין הורים פוגעת בילד כמו כל סכסוך או פירוד, וגם כמובן הניתוק הכפוי מן האב בעקבות המעצר. אני מצד אחד שמחה על המעורבות והאפשרות שמישהו חיצוני ומקצועי יסדיר את המפגשים, אבל האוירה הציבורית היא של פחד מהרווחה ושצריך לעשות הכל כדי שלא יתערבו.
בשכל אני יודעת שהבית שלנו הוא בית טוב ושאני אמא טובה אבל החרדה מאובדן השליטה על המצב קשה לי. אני גם לא בטוחה שזה רעיון טוב לשתף את המערכת בחששות שלי, אולי הם יחשבו שאני מסתירה משהו? מתי מסתיימת המעורבות שלהם?

נראה לי שאת נמצאת במצב שאין לך בו הרבה בחירה- מכיוון שההחלטה בנוגע למעורבות פקידת סעד איננה שלך- מישהו אחר החליט בשבילך.

כעת נותר לך לבחון איזה סוג של שיתוף פעולה את רוצה. אני לא יכול להבטיח לך מראש מה יכולות להיות התוצאות- עצתי היא שעלייל להיפגש עם פקידת הסעד ולבקש ממנה שתסביר לך טוב מאוד את עבודתה\ את תפקידה, וכיצד היא מבצעת אותו ומה היא מצפה ממך בעניין.

אחרי שתוכלי לשמוע את הדברים האלה ממנה אולי תידעי קצת יותר איפה את עומדת.


ודבר נוסף- שנוגע לילדים.
מה שאת כותבת - זה בדיוק העניין. הורים רבים חושבים שאם ילד "לא חוטף מכות" אלא רק עד או מתבונן או נחשף לסיטואציות אלימות במשפחתו אז זה מחוץ לתחום שלו. וכאן הטעות. ילדים יכולים לעבור סבל נוראי בעקבות מלחמות של ההואים שלהם- ולהורים קשה לקבל את זה, לקבל את עצמם כפוגעים.
הרווח של התערבות של פקידת סעד במקרים כאלה, כך יכול להיות, אם בעקבות ההתערבות ההורים מכירים בכך שהילד וגם הם, זקוקים לעזרה.


מני