אמא שמרביצה..

זה באמת עצוב לקרוא את מה שאת כותבת. את גם סובלת מטראומה שעברת כשהיית ילדה אבל את גם סובלת היום ועד היום. אני שמחה שיש לך שתי חברות טובות, כי לפעמים שתי חברות טובות יכולות לעזור הרבה. לא כולם חייבים לאהוב אותנו או להיות איתנו בקשר ושתי חברות טובות זה לא מעט.

מה שמצער זה שאת מרגישה חוסר הערכה מצד אימך כלפיך ושהיא בעצם לא סומכת עליך ולא מאמינה בך. את מתארת התנהגות אלימה שבה מעורבים את, אימך ואחיך. המקום שבו את אמורה להרגיש מוגנת ובטוחה הופך למקום שבו את נפגעת וסובלת.

אם את עדיין במסגרת חינוכית כלשהי, כדאי שתפני לאחד מהאנשים עליהם את סומכת ותשתפי אותם במה שאת עוברת בבית. את יכולה גם לפנות ללשכת הרווחה שבמקום מגוריך, כדי שיפנו אותך לכתובת המתאימה (עובד סוציאלי שעוסק בתחום של נוער או של אלימות במשפחה).

אני חושבת שכדאי לך להגיע לשיחות, גם משום שאני מבינה שיש לך קשיים, ולא רק מהיום, ואת זקוקה לעזרה, וכן משום שאת נשמעת לי אובדת עצות ולא כל כך מבינה "מה לא בסדר אצלך", למרות שאת משתדלת להיות ילדה טובה.

בשיחות עם איש מקצוע תוכלי אולי להבין יותר טוב מה את יכולה לעשות כדי לשנות את מצבך.

הגיוס לצבא יכול לעזור לך להתחזק ולקבל יותר בטחון, אבל הוא גם עלול להיות קשה עבורך, אם המצב שאת מתארת ימשך ולא תהיה לך תמיכה מהבית או מכל גורם אחר.

נצלי את הזמן עד לגיוס ופני לעזרה.
בהצלחה,
פנינה