אלימות עם הבן זוג -

יש לי חבר שגדול ממני ב-6 שנים,
אני נערה מתבגרת והוא כבר בשלב בחיים של צבא.
חשוב לי לציין שלא מורגש פער הגילאים בנינו, שאני בדרך-כלל
אפילו מייעצת לו על חיו והוא נתמך בי ואני חלק מאוד גדול בחיו,
ממש מרגיש לי לפעמים שגם הוא, נער מתבגר.
הייתה לנו תקופה יפה של 3 חודשים עד שהוא התחיל
להתעלל בי נפשית - אם זה להוריד לי את הבטחון העצמי,
אם זה להרחיק אותי מהקרובים אליי - משפחה וחברים,
אם זה מהלימודים, התחביבים והייתי איתו כל הזמן בלי
שום זמן לעצמי, וגם עזבתי את בית הורי וגרתי אצלו.
הייתי תלויה בו רגשית כי הוא יצר מצב שהוא היה הדבר
היחיד בחיים שלי וגם כי ההורים לא הסיכמו לקבל אותי בבית,
אז הייתי חייבת לגור אצלו וכשכבר רצו שאני אחזור היה נועל אותי
שעות בחדר בוכה ומתחננת שישחרר אותי עד שאיבדתי אינרגיות..
הייתי [לפני שהכרתי אותו] ומאז שאני זוכרת את עצמי - ילדה חברותית
עם אקשן חברתי וגם חברים קרובים, מצחיקה, אופטימית, חכמה, מחוזרת,
החיים הטובים(: מחוצנת מה שנקרא.
פתאום נהייתי בנאדם חלש [גם פיזית] מופנם, הייתי נמצאת בביתי חולים כמעט
כל חודש ולפעמים כמה פעמים בחודש [כי ברגעי לחץ אז האסטמה משתלטת עליי].
הייתה איזה פעם שהוא אפילו ניסה לחנוק אותי והייתי ממש על סף מוות.
נהייתי פשוט בנאדם סגור, שקט, מופנם, עצוב - פשוט לא הכרתי את עצמי והוא פשוט
התעלל בי בכל מובן שהוא.
הוא תמיד אמר לי אני אוהב אותך, אני אשתנה בשבילך, אין לי חיים בלעדייך, אני רוצה להינשא
לך וכל שאר הבטחות שווא.
וכשרציתי להיפרד ממנו כל-כך הרבה פעמים הוא היה מול העיניים שלי מנסה להתאבד דרך
כדורים, גם לו היו חיים לא קלים בסה"כ - לכן הייתי כה חשובה לו ויקרה.
פניתי למשטרה בעקבות מקרה אלים שקרה בנינו והוא היה בכלא איזה שבוע [למרות שהיה בטוח
שהוא יקבל כתב אישום] הגשתי עדות שקר כי הרגשתי רע עם עצמי.
חזרנו להיות ביחד - והיחס שלו שוב דוחה - הוא לא מתייחס אליי, מקלל אותי, משפיל אותי נפשית
ופחות פיזית.
אני התחלתי להכות אותו בלי חשבון - על כל מה שהוא עשה לי.
אני מרגישה רע עם עצמי שהכרתי כל-כך הרבה בחורים טובים ממנו ופשוט הייתי כל-כך שפלה
ועיוורת מאהבה ולא יודעת אם אוכל אי פעם לסלוח לעצמי שהאמנתי לו כשהוא קלע אותי בכלוב
של זהב עם מילים יפות שפיצו על מעשים רעים - אם זה נפשית או פיזית.
אני מרגישה רע שהשפלתי את עצמי למענו - ואיבדתי את כבודי לעומת פעם שהיה לי יותר כבוד.
שאיבדתי את אישותי, שאיבדתי את החברים, המשפחה - כל מה שהיה לי!
יש לי מחשבות על נקמה, אבל זה רק מתוך אכזבה שהאמנתי למילותיו ונתתי לו לשלוט בי ככה
והסכמתי לסלוח שוב ושוב.
עכשיו אנחנו פרודים ואין לי כוונה לחזור אליו, פשוט הקשר הזה השאיר בי כל-כך הרבה משקעים
וכאבים שאני לא יודעת איך לצאת מהם..
ובקשר לזה שאני מכה אותו - אני לא מרגישה טוב עם זה, אני אפילו לא מכירה את עצמי בכלל,
פשוט כבר התפרצות של כל מה ששמרתי בפנים.