אני מפחדד!!!

היא כי שנים הוא מאיים עליי ברצח מכות וגו' אבל היום האיום נראה יותר ויותר ממשי ואמיתי מאי פעם..

אתה מתאר תמונה קשה מאד של אלימות המופעלת נגדך מצד אביך, אימך ואחיך, הנמשכת כבר שנים וגם מתגברת.

כנראה שיש בך באמת כוחות, (כמו למשל הדאגה או הנתינה שלך לגבי אחיך הקטן), שעוזרים לך להשרד בתוך הבית הזה ו"ולהאחז בנקודות אור", אך אין ספק שאתה סובל מאד ואף מוטרד לגבי העתיד, ובצדק.

בנוסף, אתה מתאר גם איומים מצד אביך על חייך, וכאן כבר מדובר על סכנה של ממש.

אל תשאר לבד עם מה שאתה עובר. היית אמיץ לפתוח את זה כאן ועליך להמשיך. בגיל 18, מין גיל ביניים שכזה, אתה מספיק בוגר ומבין שעליך לקחת את האחריות ולדאוג לעצמך. ולמרות שעצוב שהגעת לכך בדרך ככל כך קשה, פנייתך לעזרה היא במקומה, ותוכל להשתמש בה כדי לכוון את עתידך.

אני הייתי מציעה לך לפנות לעזרה, אם במסגרת בית הספר או דרך שרותי הרווחה המטפלים באלימות במשפחה. השאלות שלך הן רציניות והתשובה עליהן יכולה להינתן בשיחות, דרכן תוכל להבין מה מניע אותך היום ומה ביכולתך לשנות למען עתידך.

אל תחכה עוד ובהצלחה,

פנינה

אני בצבא כבר חודשיםם כמעט אני מפחד לפתוח את זה שמה שאני לא יקוטלג בתור ה'ילד המוכה' אני לא מחפש הקלות בחיים ושירחמו עליי כי מי שעם בעייה פה זה אבא שלי אני פשוט רוצה לצאת מהמצב הזה בכמה שפחות סיבוכים אפשריים

אני מבינה את משאלתך שאבא שלך יקבל טיפול, אבל, אתה יודע, זה כבר תלוי בו ולא בך. והיות ולא נראה כרגע שהוא מבין שיש לו בעיה ושאפשר לטפל בה, אני מציעה לך, לפחות, לטפל בבעיה שלך.

בקטע הקודם תארת את מה שקורה לך בבית ואת הסבל והעוול שנגרמים לך. לחשוף חולשה ולפנות לעזרה הוא צעד אמיץ ונבון, גם אם לא קל. אתה באמת לא צריך להיות גיבור ולהוכיח לכולם שאתה יכול לפתור את הבעיות לבדך. הרי גם ככה מספיק קשה לך, לא?

בעצם, ממה אתה חושש? מאיזה "סיבוכים"? אולי אתה מרגיש שאתה יודע וכבר רגיל להתמודד עם בני משפחתך, אבל חושש מההתמודדות עם החברה? אולי אתה חושש שיפנו להוריך ויערבו אותם? אולי משהו אחר?

אתה יכול לפנות לקב"ן ולוודא כי השיחה ביניכם לא תועבר לאף אחד שאינך מעוניין שידע. אתה כבר תחליט על מה אתה רוצה לדבר איתו ועל מה לא. במידה והקב"ן יחשוב כי העניין דורש התערבות נוספת, וודא שהדבר ייעשה בידיעתך ובהסכמתך. ברור שבמידה ואחריותו של הצבא כלפיך מחייבת נקיטתה בצעדים כלשהם, הם אמורים לסייע לך ולא להיפך.

נראה לי כי כדאי לך לבדוק מדוע אתה נרתע "לפתוח את זה". הרי אין אפשרות לעזור לך מבלי לראות את "הפצע" שממנו אתה סובל. אם תמשיך להסתירו, הפצע עלול לגדול ולהזדהם עוד יותר.

פנינה

להשאר לבד להיות בן 30 זקן ערירי וגלמוד אין לי בעיות חברתיות לפחות זה אני חברותי נורא
אבל החוסר ביטחון עצמי שלי מאפיל על הכול הדימוי העצמי הנמוך הפחד מהתחלות חדשות זה הגיוני?! וגם אנ מפחד שיערבו אותם וידברו איתם

שהכל יסתדר.