עזרה

שלום,
אני אמא לארבעה כאשר הגדולים הם תאומים בני 10 בן ובת. ביתי ילדה טובה וממושמעת ואילו בני מציק ללא הרף, מתחצף, מסרב לקבל מרות מתגרה ויודע כל טריק להכניס את הבית לסיר לחץ. אין שעה אחת שלווה בבית. אני אדם סבלני ואנו הורים מודעים אך לעיתים אני מפעילה כח כדי להשתלט על בני. יש לי ייסורי מצפון נוראיים כי אני יודעת שזה בטח לא עוזר, נותן דוגמה רעה מאוד ולא מחנך אך הדבר תמיד מגיע בתגובה להתנהגות בלתי נסבלת שלו- הוא כל הזמן ממש מתאמץ להוציא אותנו מהכלים. אנו משוחחים איתו, מסבירים, מתפייסים אך ללא הועיל. אני מרגישה שאני מאבדת שליטה וכל פעם נשבעת שזה לא יקרה יותר אך לא מצליחה לשלוט בעצמי. אתן דוגמא: אתמול למשל ביקשתי ממנו בערב לגשת לחדר ולסדר תיק לביה"ס והוא בתגובה אחז את מפשעתו בתנועה ממש מגונה שכולה אומרת זילזול ומבחינתי זה מעשה מזעזע ולא ברור לי מאיפה יש לו תעוזה לנהוג כך. היה לי ברור שלומר לו או לכעוס עליו לא ממש יהווה שום אפקט מרתיע אז סטרתי לו, שזה משהו שעשיתי אולי פעמיים. ישנן עוד אלפי דוגמאות להתנהגויות שלו שהן בלתי מתקבלות על הדעת, מנענו טלוויזה, מחשב, חוג, מפגש עם חבר אך הוא נוהג בשלווה כאילו זה לא מפריע לו בכלל וחוזר לסורו. אנו אובדי עצות, אני מרגישה שאני מאבדת אותו ואפילו יכולה לומר שאינני חשה אליו אהבה משום שכל כך קשה איתו ורגעי הנחת כל כך מועטים. קשה לי לאהוב אותו למרות שהוא הילד שלי כי איך אני יכולה לאהוב ילד שמביע כלפי חיבה רק כשרוצה משחק חדש או ממתק או כל דבר אחר. ורוב הזמן מפגין זילזול וחוסר הערכה. אני מרגישה שהוא מוציא ממני את השדים ואני אובדת עצות. אנא עזרתכם תודה