כועסת על עצמי

למרות שאינני בעד מכות בכלל, אני רוצה לציין כי אם זו המכה הראשונה בתוך ארבע שנים, זה לא טוב, אבל עדיין לא אסון. אני רואה את התסכול ואת ההרגשה הרעה שלך וצר לי עליך.

יחד עם זאת, אני שואלת מה יש בתינוקת/ילדה שלך שהופך אותה לכל כך קשה לטיפול. אני מנסה לומר בזהירות שאפשר לבדוק אם משהו מפריע לה. לעתים אנחנו לא יודעים איך לפרש התנהגות מסןיימת של ילדינו ורק מאוחר ולפעמים מאוחר מדי, מסתבר שמשהו כנראה הפריע להם והם היו זקוקים לעזרה מקצועית יותר. זה לא חייב להיות משהו ענק, אבל עצם ההבנה שהילד סובל ולא סתם מציק, מאפשרת לנו ומגייסת אותנו להתנהג אליו באופן שונה, לקבל אותו ולעזור לו.

ולא רק הילד/ה זקוק לעזרה במצב כזה, כי אם גם ההורה וזה בכלל לא בושה, להיפך! זה חכם וזה אמיץ מצידך לבקש עזרה.

בכל מקרה, נסי להסיר מעליך את רגשי האשמה, הם לא יעזרו. נסי לחבק את ילדתך כאילו אין אתמול ואל תתרגשי מדי אם היא מתרחקת. את תמצאי את הדרך איך לעזור לביתך לדעת (כמו שילדה בת ארבע יכולה) עד כמה את מצטערת שזה קרה ולהבטיח, קודם כל לעצמך, שזה לא יקרה יותר.

עד כמה שאני מבינה בעניין, כדאי שתתייעצי עם רופא המשפחה , כדי למצוא משהו שיעזור לביתך ולך. זה חשוב ונכון.

הרבה הצלחה,
פנינה