אם לא אשתוק הוא יעזוב

אישה יקרה!

למה את נשארת?
ועוד יותר, למה את לא נותנת לו ללכת? שילך, תחליפי את המנעול, תגשי לסיוע משפטי לאזרח, הוא חייב במזונותייך ובמזונות ילדייך!! שילך!! את בעצמך כותבת שהיית נחשבת לחכמה, אז קדימה!! תפסי אומץ, את יכולה להצליח לבד, את לא סמרטוט, את אישה חזקה ומוכשרת, אחרי שתתגברי, את תמצאי משהו אחר וראוי.
את כותבת כמו משהי שיש לה הרבה מה להציע, תמצאי עבודה, תמצאי אושר בלבד עם ילדייך, אל תפחדי, אם הוא יהפוך אלים, תפני למשטרה.
הוא לא אוהב אותך ואת בטח שלא אותו, אל תחשבי שאם הוא היה נשוי לאחרת המצב היה שונה, הוא פשוט אדם חסר שידרה שרק על ידי דיכוי אחר מרגיש חי, את לא צריכה את זה.
ותאמיני לי להיפטר ממנו לא יהיה קל, למרות שהוא מצהיר שהוא רוצה לעזוב, הוא ידבק אליך כמו עלוקה, ואת תהיה חזקה.

יישר כוח
קדימה!!!

תודה על העזרה רחל
הבעיה שילדי עדיין לא בגיל של בית ספר או גן. הם עדיין צריכים אותי בבית איתם.
ובתור המפרנס היחיד אנו די תלויים בו. הוא גם מתפקד די טוב בתור אבא (אם נוציא מהכלל את ההשפלות והצעקות שלו עלי שהם נמצאים בסביבה ורואים ומרגישים הכל.)
איך את כ"כ בטוחה שאם אתן לו ללכת הוא יחזור?
הייתי רוצה לנסות את זה לפחות. להראות לו שאני לא צריכה ותלויה בו ואם הוא רוצה ללכת הדלת פתוחה..
כמובן שאנני אוהבת אותו יותר . אבל גם לא שונאת אותו עדיין. אני בטוחה ויודעת שאם הייתי רווקה מזמן לא הייתי נשארת איתו. עם היריקה הראשונה שלו על פני. עם ההשפלה הראשונה . המכה הראשונה (כן הוא אלים פיזית אבל לעיתים רחוקות מאוד. אחת לשנה אולי)
הייתי אורזת את חפצי ועוזבת.
אבל אני לא חושבת שילדי צריכים לשלם את המחיר של הטעות שלי. אני בחרתי בו למרות שכולם הזהירו אותי מפניו טענו שאנחנו לא מתאימים לא בגיל ולא באופי . אבל הייתי מאוהבת ומסונוורת
וחוץ מזה לא הכל שחור. יש גם טוב בן כל הרע הזה . וזה מה שמבלבל!

עושה רושם שאת קצת מזוכיסטית ודי נהנית מההשפלות הללו.
אם היית סובלת היית עפה משם מזמןןןןןןן ולא מחפשת תירוצים ועושה רציונליזציה למה קשה להיפרד ממנו ואולי יהיה קשה מבחינה כלכלית ועוד שלל תירוצים.
מצטערת - הייתי חייבת לעמת אותך עם המציאות.

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו!
כבר אמרו את זה גדולים וחכמים ממך וממני..
אז בבקשה נא לא לקפוץ ישר להסקת מסקנות.זה לא מועיל רק מקלקל.

פחחחחחח. אין סיכוי מותק. הוא יהיה מסכן לפני שאני אסבול ככה כמוך. אם את לא חסה על עצמך לפחות תרחמי על הילדים האומללים. תתעוררי כבר.

מכירה את השיר של אביב גפן: שיר הסמרטוטים? או השיר של רבקה זוהר: "הוא אמר אם תלכי אחרי לא שמלה תלבשי ולא משי"..גם מתאים למצבך. צאי מהמסכנות הזאת

אני מקווה שאת יודעת כי גם אם הוא לא אלים פיזית כלפייך, הוא מתעלל בך.
את אומרת שאת נשארת בשביל הילדים - טוב שתדעי כי חשיפה של ילדים לאלימות גרועה יותר מאשר אם היו סופגים אלימות בעצמם. לכן, לילדים רק תרמי נזק אם תשארי. מבלי לרצות לגרום לך רגשי אשם יותר ממה שיש לך (יש לך מספיק ויותר), אני ממליץ לך לשקול באופן אנטליגנטי, שהרי את יכולה לעשות זאת, מה את מרוויחה ומה את מפסידה אם את עוזבת. על פניו נראה שמלהשאר את מפסידה יותר, ובטח ובטח שהילדים מפסידים ונפגעים. אל תאמיני כשאומרים לך שהילדים לא מבינים מה קורה, הם סופגים את האוירה וזו מרעילה את נפשם. הטרור המשפחתי הורס כל חלקה טובה בהם. לבסוף, הענין הוא לא דיכוטומי - לעזוב או לא לעזוב, יש כל מיני תחנות ביניים, שיכולות לתרום לשינוי מאזן הכוחות בינכם. למשל, אם את היית יוצאת לעבודה למרות שיש לך ילדים קטנים, כמו אלפי נשים אחרות, התלות שלך בו היתה יורדת, והתחושה שלו שהוא שולט בך עם הכסף שלו היתה מתמתנת. לכן אני מציע שתקבלי עזרה מקצועית, ותגשי לאחת מהתחנות לטיפול באלימות במשפחה באזור מגורייך. יש שם אנשי מקצוע מצוינים שידעו להנחות אותך.

גרועה יותר מאשר אם היו סופגים אלימות בעצמם? אתה מוכן להסביר למה התכוונת?

בעוד כמה שנים את תמצאי את עצמך במצב רע מאד אם תמשיכי כך, עיזבי אותו כל עוד יש לך כוח, יש מאות אנשים, פורומים ואירגונים שישמחו לעזור לך.
אמנם זה מאד קשה, יש תלות בלתי רגילה וכל הביטחון מעורער, אבל את חייבת להבין שאלו החיים שלך.
האם את מוכנה להמשיך כך לנצח? האם את מוכנה להמשיך לסבול?
מדוע? למה זה מגיע לך?
צאי מהקורבנות. הביטי לאופק וראי דרך חדשה. לכי עם הפחד. את תעצרי בגללו.