אלימות במשפחה

אשתי ואני שנינו לעיתים אלימים.
היא הגיעה לגור איתי לפני כשנה וחצי ולאחרונה (3 חודשים) התחתנו.
בתחילת התקופה למגורינו המשותפים היא החלה בריב אלים וגם נשכה אותי ברגל ובאצבע
אני ניסיתי לרסן את עצמי באותו ריב ולא הגבתי.
אולם מאז היא לא אלימה כלפיי אלא כלפי הכלב שלנו.
במקרה אחד (מלפני כשנה) כשהיתה עצבנית היא משכה אותו בקולר כאילו היה שק תפוחי אדמה (הוא שוקל 10 קילו) ומרימה אותו באוויר פחות או יותר כשהוא תלוי כשהיא אוחזת בקולרו.
הוא מיילל ובוכה.
במצב הזה חששתי לחייו ותפסתי אותה ומשכתי אותה כלפי הריצפה כשהיא ממשיכה לאחוז בכלב ולהדק את הרצועה שלו. אני מצידי משכתי אותה וניסיתי להניא אותה מכך.
בסופו של דבר היא עזבה את הכלב ואני לא שלטתי בעצמי ונתתי לה אגרוף בפנים.
דבר שאני מאוד מצטער עליו.
מאז לא קרו כל התפרצויות אלימות מצדה ומצדי מלבד העובדה שהיא עדיין מרבה לחבוט בכלב . ולעיתים היא אוחזת בקולרו בלבד ותולה אותו באוויר בצווארו היא גם מרבה לטעון שאני טפיל על הורי ועליה. (כלומר אני טפיל מבחינה כלכלית עליה ועל ההורים שלי אולם היא גרה בדירתי כרגע כלומר בדירה משלי מלפני ההיכרות שלנו)

אולם מקרה אחרון שהסלים מלפני יומיים היה כך:
היא טענה תקופה ארוכה שהכלב מעצבן אותה ואני אוהב אותו יותר ממנה.
היא גם גורסת שהוא מלכלך את הבית בשערות.
היא אמרה לי בדרך הביתה שהיא לא תתן לכלב ללכלך את הספות החדשות בבית.
לאחר שהיגיענו הביתה בלי שום סיבה היא שוב החלה לחנוק את הכלב ולהרים אותו באוויר עם הקולר, תוך שהיא מציינת שהיא תהרוג אותו.
אני מצדי תפסתי אותה ומשכתי אותה לרצפה וניסיתי לשחרר את אחיזתה מכלב ללא הצלחה. אולם היא נפלה ונחבטה ועינה נחבלה.
כרגע יומיים אחרי התקרית עינה נפוחה והיא מנסה להסתיר זאת בעזרת איפור ומשקפיים
היא אומרת שהיא אשמה בכל ולא היתה צריכה לנהוג כך. ואני השבתי שאני מצידי לא צריך להיות אלים בשום צורה כלפיה כי חיי כלב כנראה לא שווים חיי בן אדם או אפילו אלימות מצדי.
זה זמן רב שהיא מאיצה בי ללכת לטיפול פסיכולוגי ואני מסכים לכך אולם היא עצמה אומרת שהיא לא זקוקה לשום טיפול
האם יש איזו עיצה לגבי המשך ההתמודדות?
תודה.