חברה ניצולה

אני אפילו לא יודע איך להתנסח.
יש לי ידידה שנפרדה מחבר של כמה שנים. לאורך שנות היכרותינו היא יצאה עם כמה בחורים, אבל לא פעם הם "שיעממו אותה" והם נפרדו. החבר המדובר החזיק שלוש שנים והם נפרדו לפני כמה ימים. היו להם פרידות וחזרות, אבל הפעם אני מקווה שזה סופי.
בכל אופן, היא תיארה לי את מערכת היחסים שלהם במהלך השנים. פשוט אישה מוכה מילולית. הזדעזעתי. הוא,למשל, אמר לה "את רואה? אמרתי לך שאת כלבה. תגידי לעצמך ותפנימי 'אני כלבה'. רק אחרי שתפנימי תוכלי להשתפר,ואז אוכל להעריך אותך"
הוא מעולם לא נתן לה מחמאות. היה מספר לה כמה החברים שלו (שרובם מכירים אותה רק מהסיפורים שלה) שונאים אותה וחושבים שהיא כלבה. וכמה הוא גיבור שהוא מסכים לחכות שהיא תשפר את עצמה כדי להגיע לסטנדרטים שהוא ראוי להם.
אני נותן דוגמאות כמה מזעזעות שהיא נתנה לי. את חלק מהדוגמאות היא נותנת כדי... להראות כמה הוא מנסה לעזור לה להשתפר.
יש לה רגעים של "אני שונאת. הוא היה רע אליי" ורגעים של "אולי הוא צודק, ואני זאת שהרסה את הקשר".
יש לה רגעים של עיניים פקוחות, ואחרים של אני מוותרת על בנאדם נפלא.

באחת התקופות שהם לא היו ביחד היא יצאה עם מישהו אחר. גם הוא לא שיעמם אותה.
אבל כשהוא כעס הוא איים לפגוע לה באופנוע. כשהם נפרדו הוא התחיל לכתב עליה בלוג שטנה, (במשך למעלה משנה!!) שרק לאחרונה הוא סגר. הוא המשיך בזה גם כשהוא יצא עם אחרת. הוא השקיע כל יום מזמנו לעדכן את הבלוג.

למי היא "מתגעגעת" עכשיו? לשני הדפוקים.
היא יודעת שאסור לה לחזור לאף אחד מהם, ובינתיים היא מחזיקה את עצמה. אני חושש שהיא תשבר. אני חושש גם שהיא תמצא עוד דפוק.
ושאלה:

יש מישהו שמומחה בשיקום? שיעזור לה קודם כל לבנות מחדש בטחון עצמי ולזכור ש,לא- היא לא כלבה? מישהו שיעזור לה להמנע ולאתר את הדפוקים?