אלימות מילולית??

שלום לך,
אני לא יכולה לחדש לך הרבה. את אמרת הכל. אני רק יכולה להאיץ בך לפנות לעזרת מטפל מומחה בתחום אלימות במשפחה.

את עוברת אלימות קשה ביותר, גם אם לא פיזית (?). את תלויה לחלוטין בבעלך והוא שולט בגופך, נפשך ורוחך.

אני מבינה מדבריך שאת חווה בדידות. את חייבת לפרוץ את הבדידות הזו, לשתף את מי שכול לעזור לך -ויש כאלה! -ולהתגבר על הפחד שמשתק אותך.

כל דבר אחר שלא תעשי יגרום לנזק שילך ויגדל.

את זקוקה להרבה יותר ממה שנוכל לתת לך כאן ולכן אני חוזרת ומאיצה בך לפנות לעזרה, כדי לגלות את כוחותיך, ולהחליט על צעדיך בהמשך.

אם תרצי - זה יקרה!

חזקי ואמצי,
פנינה

אהלן..
כעצתך פניתי לעזרה מקצועית אצל מישהי פרטית המתמחה באלימות במשפחה, היא שוחחה גם עם בעלי ולאחר כמה שיחות שהוא איכשהו "סובב" אותה ועיוות את המציאות (כי הוא כזה, שקרן פתולוגי, מצליח לגרום לאנשים לחבב אותו בשניות, מתנהג כאילו הוא המסכן, מצליח לסחוט רחמים, מכחיש התנהגויות והופך את המצב לכך שאני האשמה- כמו תמיד, אשמה גם בזה)
המטפלת איבחנה שאני סובלת מדיכאון וחרדות (ואני לא מכחישה) והמליצה לקחת כדורים, זה מעט הרתיע אותי ובעלי רכב על זה וכל ריב גם הוסיף "את משוגעת וכשנתגרש אף אחד לא יתן לך את הילדה"
הבנתי שהמצב הדכאוני והחרדתי נוצר בגללו, ומה הטעם בטיפול תרופתי אם אשאר איתו? הוא גרם לי לכל זה ואני זאת שצריכה לשלם כדי "להבריא"? וכשאבריא? הוא ישתנה? הוא בקלות יחזיר אותי לשם, הרי הכרתי אותו בריאה ושמחה

אני יודעת שלחיות בלעדיו ישפר את המצב הנוכחי שלי, והיא עומדת על שלה שאקח כדורים כדי להתחיל איזשהו תהליך...
החשש הגדול שלי הוא באמת האפשרות שבעלי ישתמש בזה נגדי אם וכאשר נתגרש,
מה אני עושה? האם כדאי להתחיל טיפול תרופתי? לנסות בלי? מה ההשלכות?

לעזרתכם המהירה אודה..

אני מאד מאמינה באנשי הטיפול שעוסקים או לפחות עסקו בטיפול במרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, השייכים לשרותי הרווחה.

מנסיוני, תחום התמחות יחודי זה נלמד שם, על כל היבטיו. למשל גם, כיצד ובאיזה שלב לעבוד ביחד עם שני בני הזוג או בנפרד עם כל אחד.

לעתים יש המלצה לטיפול תרופתי, ביחד עם הטיפול השיחתי. זו בהחלט שאלה עד כמה ומאיזה שלב להתעקש על הטיפול התרופתי, אבל לא הייתי מציעה לפסול אותה על הסף.

מה שחשוב הוא שאת תקבלי את הטיפול המתאים, שיוכל לעזור לך להתמודד עם המצב בו את נמצאת, ולחשב את צעדיך בהתאם למטרה שאותה עליך להגדיר לעצמך. הטיפול אמור לסייע לך להגיע לכך.

זה ממש לא משנה איך בעלך יגיב או מה יעשה, כל עוד את מטפלת בעצמך. אסור שבעלך הוא זה שיקבע עבורך את הדרך שלך להבריא. אם יהיה צורך להתארגן מול מצבים חדשים שבעלך יוזם, יש לעשות זאת, כמובן, אבל לא במחיר ויתור על מה שיכול לעזור לך.

אנחנו לא יכולים לעזור לך בהתכתבות וגם לא לייעץ לך בעניין התרופות. חשוב שתסמכי על המטפלת שלך. זו תחושה פנימית שאת אמורה לחוש בה לאחר כמה מפגשים איתה. אם תרגישי שהמטפלת היא הסיבה לבעיה, תוכלי לפנות למקום אחר. אבל קודם תבדקי היטב איפה באמת הבעיה בטיפול שלך ומהו החלק שלך. דברי על זה עם המטפלת שלך.

מקווה שתצליחי,
פנינה

היי יקרה

אני קוראת את דבריך ומזדהה עד מאוד כי אצלנו בבית זה בדיוק אותו הדבר.
אם היה לי מספיק אומץ ובטחון עצמי הייתי עוזבת אותו ממזמן רק שאני דואגת לילדים ומאוד מוטרדת מהמצב
אין ספק שהחיים לא נעימים בצורה כזו ואני פשוט לא מאושרת
מאחלת לך שתמצאי כוחות ותהיי חזקה בכל דרך בה תפני

בהצלחה
ליטל

אני באמת יכולה להבין אותך כי רק מי שעוברת את זה באמת יכולה להבין במה מדובר וכמה זה קשה, עדיין לא פניתי לעזרה, אני בספק אם אעשה זאת, ושוב, מהפחד..אני לא יודעת למי אני מחכה או יותר נכון למה אני מחכה??? המצב יחמיר רק אם האלימות תהפוך להיות פיזית!! למרות שלפעמים אני אומרת שהיה עדיף כבר שירביץ לי וזה יעבור.. הפגיעות הנפשיות לא עוברות.. רק מתעצמות
אני באמת מקווה לקבל את הכוחות יום אחד ולהזיז דברים..ומאחלת את אותו הדבר לך..
בהצלחה..

כמה פרטים שאם הייתי יועת כשהייתי במצבך היה לי הרבה יותר קל:
1. ילד עד גיל 6 או 7, ובוודאי בן פחות משנה נשאר עם האם, וכמעט לא משנה מה האב אומר או עושה
2. את לא צריכה להוכיח כלום. רק להתגרש
3. ירצה או לא, בקלות או בקושי הוא ישלם מזונות לילדה ואולי גם לך (כולל את חלקך בפנסיה שלו, בעסק שלו או בקופת הגמל, וזה יתן לך בסיס להתחלה
4. הוא חייב להשתתף, אחרי הגרושים, בהוצאות גן, מטפלת וכו (גם אם הילד איתך בבית, הוא חייב להשתתף)
אני גיליתי כמה כוח יש לי רק כשפניתי לעורך דין, והבנתי שיש דרך, גם אם לא קלה, החוצה.
בהצלחה. אל תחכי למכות, הן יגיעו. בטוח. בעלי היה מסביר לי שאני טיפוס אלים, כשהייתי מתגוננת...
תחשבי איזו תמונת משפחה את נותנת לילדה, אם תמשיכי להתנהג כאילו זה נורמלי
בהצלחה