שוברת שתיקה

שלום סנדי,
האמנם אין איש יודע? נראה לי שהמשפחות שלך ושלו כבר מזמן יודעות וכנראה גם אותן חברות שהתרחקו ידעו למה הן מתרחקות. לא אלה ולא אלה יכלו להפריד ביניכם.

כי יש משהו חזק ממך וממנו שמחזיק אותכם ביחד, למרות כל מה שקרה לך מאז הכרת אותו.

את מבינה היטב מהו המחיר שאת משלמת בתמורה לכך שהלכת בדרך משלך ולא הסכמת לשמוע יותר בקול המשפחה. יתכן וזו היתה המרידה שלך בה, רצית לממש ולהוכיח את עצמאותך. מה שקרה הוא שהפכת למשועבדת במשפחתך החדשה. אבל בינתיים גם בגרת וכבר אינך אותה ילדה שהיית אז.

אם את לא מסוגלת לדמיין גירושין, לפחות נסי לשנות את מצבך בתוך הנישואים. את לא מספרת על אלימות פיזית ולא מתארת את מה שממנו את כל כך פוחדת, אבל את איבדת את חירותך ודי בכך! ומי באמת יודע מה עוד יכול לקרות...

פני לשרותי הרווחה, בהם קיימים מרכזים המטפלים בבעיות מהסוג שאת מתארת (אלימות בין-זוגית). יש סיכוי שבעקבותיך יגיע גם בעלך לטיפול.

קחי אחריות על חייך.

פנינה

זה מדהים שאת לא באמת מכירה אותי אבל ממה שהצלחתי לפלוט ולכתוב הצלחת לגרום לי להבין באמת. כשאני חושבת על זה אחורה כנראה שבאמת אני זאת שהרחיקה את כולם.אני מפחדת מהתגובות שלו הלא צפויות אני לא מסוגלת להתמודד עם הכוחניות שלו וגם מנסה לא לריב ליד הילדים אז אני שותקת כדי שהוא יפסיק לצעוק ולהשתולל כי אני רואה שזה פוגע בהם. בגלל הקשר המעורר עם המשפחה אז אני מרגישה לבד אני מרגישה שאין מי שיתמוך ביאם ארצה להיפרד ממנו כאילו אני לא יודעת מה לעשות... אני ממש על הגבול כי עם שניהם רבתי ואני מרגישה שאין מי שיעזור לי לגבי הטיפול אני חושבת שהוא לא ירצה ללכת ושאם אני רק יזכיר את זה הוא יקטול את דעתי כרגיל ויבטל אותה. אני כול הזמן הולכת בדרך שלו מין שטיפת מוח כזו שאני עוברת על בסיס יומי. אני רוצה לציין גם את זה שהוא אבא טוב ופעיל שמאכיל מחתל מלביש משחק אוהב ומחבק הוא עוזר לי גם בבית בניקיון בפינוקים אישים ומטפל בי כשאני חולה כאילו הייתי תינוק. הוא יודע להיות ממש מקסים אבל בשנייה הכול נהרס אני חושבת שהוא פשוט אובססיבי כלפי ולא מוכן להרפות.
אני פשוט לא מאמינה שאני במצב הזה לא חלמתי שאני יהייה עוד אחת מאלה שנכנסות לבלוגים כדי לשאוב תמיכה. בהתחלה זה היה אני והוא נגד כולם ובסוף נשארנו אחד נגד השליטה של השני.

כשהצעתי לך לפנות לטיפול התכוונתי שעליך לעשות את זה למען ע צ מ ך, והתכוונתי לטיפול פרטני.

ודאי שאם גם בעלך יהיה בטיפול - זוגי או פרטני - הסיכויים להבראת המשפחה עולים. אבל זו כבר אחריותו שלו. את לא יכולה לעשות את זה במקומו.

אם תהיי נחושה, סביר שבעלך יצטרף בשלב כלשהו, שכן, כמו שהסברת, הוא לא רוצה לאבד אותך (וזו אולי גם הסיבה ש א ת נשארת איתו, כי קשה לך להתמודד עם עוד אובדן...?)

בהצלחה!