אשתי מרביצה

אור שלום,
קודם כל אני שמחה שפנית אלינו. גברים, משום מה, לא מרבים לפנות ולבקש עזרה בנושא הזה. ולענין -

לא מקרה הוא שהבעיות החמירו לאחר לידת בנכם, שכן הרך הנולד מגלם בתוכו את מה שנוצר מחיבור בין שניים, אך הוא גם עלול להחריף את התחרות בין בני הזוג, בשעה שכל אחד חושב שחלקו (ביצירה המשותפת) יקופח.
זה קורה כאשר בני הזוג עדיין עסוקים כל אחד בהגנה על מקומו שלו בזוגיות, אך הם עושים זאת על ידי הצרת צעדיו של בן זוגם יותר מאשר לקיחת אחריות כל אחד על עצמו, על חלקו ועל מילוי צרכיו.
זה קורה גם כאשר בני הזוג עדיין אינם בוגרים ועצמאיים מספיק והם תלויים במידה רבה מדי האחד בשני. הם חסרים עדיין את היכולת לסמוך האחד על השני, מתוך אמון מלא בברית שביניהם, מתוך בטחון עצמי, ומבלי לחשוש שבן הזוג יפגע בהם, יתפוש או יצמצם את מקומם.
תהליך זה עובר במידה מסויימת על כל זוג וזוג בתחילת דרכו, אך המינון הוא הקובע וכאשר הוא גבוה מדי הוא פוגע והרסני, כמו במקרה שלכם.
בעניין האלימות ממנה סובלים שניכם - אין ספק שיש ואפשר לטפל בה. גם אתה וגם אשתך זקוקים לבדוק כל אחד את עצמו, מה הוא רוצה ומעוניין לעשות כדי להגמל מדפוסים שמזיקים לו ואיך הוא יכול לשנותם.
בניגוד לטיפולים שהייתם בהם: א. אני חושבת שהפעם כדאי שתתחילו טיפול כל אחד בנפרד, ב. אני לא חושבת שאתם לא בסדר, אלא שאתם זקוקים לעזרה מתאימה כדי ללמוד איך להשיג את המטרות שלכם בדרך שבה תצליחו יותר ו-ג. אני מאמינה שתמיד אפשר להשתנות וגם אתם מסוגלים, עם עזרה נכונה.
המרכזים לטיפול באלימות במשפחה בשרותי הרווחה רכשו הרבה נסיון וידע בתחום הזה ולכן כדאי לפנות אליהם.

בהצלחה,
פנינה