פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

בני בן 9.5, אוטיסט בתפקוד גבוה, התחיל לקחת ציפרלקס 20 מ"ג לפני 7 שבועות בגלל OCD קשה, ונראה שהתרופה עושה לו ממש טוב בכל התחומים, אבל לפני שבוע הלך פעם ראשונה לטיפול פסיכלוגי ופשוט התפרע בחדר של הפסיכולוגית ובעט בה. חשבנו שזה אולי קשור לזה שלא עשינו לא מספיק הכנה לפני הפגישה אבל אתמול הוא היה בבית עם בייביסיטר - נער מקסים שבני מאוד מכיר ואוהב, ולפתע בני הרביץ לבייביסיטר. כששאלתי אותו אחר כך הוא אמר שהוא הרגיש פתאום הרגשה מוזרה ופתאופ הבייביסיטר נראה לו מפחיד. הוא עצמו לא הבין בדיעבד למה בדיוק הוא הרביץ.
האם זה בגלל הציפרלקס? או שסביר יותר שבגלל האוטיזם?

הבת שלי בכיתה ד', מאוד חברותית מאז ומתמיד, בשבועיים האחרונים היא נהייתה מאוד שקטה, היא לא מבקשת ללכת לחברות והיא לא מזמינה חברות אלינו הבייתה. כשהיא מסיימת את החוג היא כבר מחכה לי בחוץ כשבדרך כלל אני צריכה לחכות לה עד שתסיים לקשקש עם החברות שלה. ניסיתי לשאול אותה אם קרה משהו ואם הכל בסדר והיא אומרת שכן. אני לא רוצה ללחוץ עליה, אבל אם היא סובלת אני רוצה לעזור לה. איך אני יכולה לרדת לשורש העניין?

הי
אני אמא לבן 12 וחצי ובן 10
בני בן העשר לא רוצה לבוא איתנו לטייל בשבת או למםגשים. הוא יושב בבית סתם
ביקשתי ממנו שיבוא כי אני רוצה להיות איתו והוא לא רוצה
ואם אומר שכן בא אז אם אעשה משהו אחד שלא נראה לו הוא ישנה החלטתו. ממש מנסה להשפיט.
אחר כל בערב הןא כולו מלא אנרגיות מזה שישה כל היום בבית ללא מעשה ומתחיל להשתולל ולהציק לאח שלו ולכולנו. מה עושים? אני רוצה להיות עם הבן שלי !

שלום רב
בתי בת 12 נבדקה ע"י פסיכיאטרית וזו הוציאה חוו"ד והמלצות בתום מפגש אחד בלבד .
האם זה מספיק ?,
מה מספר המפגשים המקובל לקיים בטרם מגבשים חוו""ד והמלצות לטיפול ? . זה נראה כלא מקצועי . האמנם?
תודה
אבנר

הבן שלי בן ה-8 תמיד היה ילד עדין ורגיש ואלה תכונות מקסימות בעיני. הבעיה היא שהוא קצת בכיין בבית הספר וגם קשה לו לראות סרטים מסוימים שנראים לו מפחידים, גם אם אובייקטיבית הם לא מפחידים והאחים הקטנים שלו רואים אותם בלי בעיה. יש מה לעשות בעניין? אני מפחדת שזה משפיע עליו חברתית וגם הפחד יכול לפגוע בו בבגרות

אני אמא לחייל בן 19+ הסובל מחרדה חברתית.
כבר מגיל מאוד צעיר הבחנתי שהוא מאוד חסר ביטחון, אך קיוויתי שיחלוף עם הזמן. אף פעם לא היה יוזם מפגש עם חברים, ולא מעט ויתר על מסיבות בר/בת מצווה והעדיף להשאר בבית. בגילאים הצעירים יותר, הייתי אני זו שיוזמת עבורו מפגשים חברתיים. עם הזמן, זה כבר לא התאים.
במשך השנים לקחתי אותו לכמה סדרות של טיפולים ומפגשים פסיכולוגיים - (בין היתר גם במכון להפרעות חרדה, פסיכיאטריה של הילד והמתבגר בבי"ח תל השומר), ועוד. כשאלו לא ממש הועילו ניסיתי אפילו קאוצ'ר שחשבתי יכול לתת לו ביטחון בצורה אחרת, אך כמובן לשווא. בשלב מסויים המליצו לי על טיפול תרופ, אשר אכן עזר. אבל אז בני התגייס לצבא ולא רצה להמשיך איתם, חשש שזה ירשם לו ברקורד אם יבקש מרשמים בצבא. גם באופן פרטי הוא לא הסכים ופשוט ויתר.
אני מרגישה שמאז שהפסיק המצב הדרדר אף יותר.
עכשיו כשהוא כבר בוגר, זה מתבטא בזה שהוא כל הזמן בבית. אין לו חברים טובים והוא גם לא יודע כיצד ליצור קשר ולהתחיל חברויות. שלא לדבר על קשר עם בני המין השני.
והאמת, שאין לא שום סיבה להרגיש נחות: הוא נאה, חכם מאוד ונעים. ילד טוב, רק מאוד ביישן.
החבר היחיד שהיה לו איתו מעט קשר עזב ללמוד בחו"ל, כך שממש אין לא אף אחד. וגם כשהיה נפגש עם החבר הזה, הבילוי הכי נועז שלהם זה סרט. (החבר השני יותר מקובל אבל כנראה שהבן שלי לא רצה להכיר חברים דרכו מאותה בעיה).
תמיד קיוויתי שזה יחלוף ויהיה יותר טוב, שבצבא יכיר חברים ובנות, אך כלום.
האמת שבתקופת הטירונות והקורס בהם היה רחוק מהבית, היה לו דווקא טוב כי היה מוקף בני גילו והרגיש לו טוב. אבל כרגע הוא משרת קרוב לבית ולא המשיך לשמור על קשרים וגם לא יצר חדשים, וכל חייו הם בית-קריה. ללא שום פעילות חברתית.
הוא גם עובד מידי פעם בבית קפה, וגם שם לא יוצר שום מעגל חברים.
הוא טוען שלכולם יש חברים מלפני, וכולם כבר עסוקים בחייהם והוא לא יודע איך להתברג. מחכה שיזמינו אותו אבל זה לא קורה.
הוא נורא לא אוהב לדבר איתי על זה, כי הוא מתבייש בזה.
בשלב זה, הוא כבר לא מוכן יותר לשמוע על טיפולים פסיכולוגיים.
מצד שני אני יודעת שנורא משעמם לו וחייו חסרי תוכן והוא ממש זקוק לעזרה. כואב לי מאוד לראות אותו כל הזמן בבית, ישן הרבה ולא עושה דבר.
הוא הודה בפניי לאחרונה שקשה לו, ושהוא מצטער שלא התנהג אחרת כשהיה צעיר - שהיה סגור וסרב להענות למסיבות וכו', שלא ניסה יותר. כרגע אין הרבה יוזמות והוא נותר ללא חברים.
בשלב זה אני מרגישה שרק אם יזמו איתו משהו, זה יכול לעזור לו מאוד. הרי בטיפולים פסיכולוגיים הוא לא מאמין. מצד שני כשהוא כבר נמצא עם אנשים שהוא בטוח איתם, הוא כן צוחק ומביע דיעה. זו רק היוזמה וההתחלה שמהוות בעיה. לכן אני חושבת שרק אם בחורה תתחיל איתו או חברים במעגל העבודה או הצבא יזמינו אותו, רק אז יוכל להתפתח משהו.
אבל איך אני עוזרת לזה לקרות???? לי הוא כבר לא מאפשר לעזור לו. אני גם לא יודעת כלום על חייו האישיים וזה מפני שהוא מתבייש לחלוק, כי אין הרבה לחלוק.
אני עומדת לאבד אותו, כי כרגע הוא חושב לרדת מהארץ ללימודים בארה"ב, במחשבה ששם זה ישתנה וחייו יהיו יותר מעניינים. והרי לי זה ברור שמבעיה לא בורחים אלא מתמודדים, ולכן אמריקה לא תשנה שום דבר, רק מיקום.
כל עיצה תתקבל בשמחה.

שלום רב,
יש לי ילד בן 8. אבא שלו ואני גרושים, הוא היה מכה אותי ומתעלל בי. אני חושבת שאני מזהה סממנים של בריונות ושל אלימות אצל הבן שלי, אבל עד עכשיו לא קיבלתי תלונות מבית הספר או מהחוגים שלו. אני תוהה אם יש באמת סיכון כזה ואם כן אז איך אני יכולה לטפל בזה, או שאולי אני משליכה על הילד את הטראומות שלי מאבא שלו... איך אני יכולה לדעת?

1) האם קיים הבדל מהותי מבחינת השפעה בין הציפרלקס לציפראמיל? יכול להיות שהציפרלקס ישפיע בצורה טובה יותר על חרדה?
2) האם 40 מ"ג ציפרמאיל = 40 מ"ג ציפרלקס, במידה ולא , מה היחס הנכון בינהם?
3) במידה ואני עובר מציפרמאיל לציפרלקס(בהמלצת הרופא המטפל) האם ההמלצה שלך היא שניתן לעבור ישר? או שקודם כל צריך לרדת במינון של הציפרמאיל במשך כמה ימים ואז להתחיל עם מינון נמוך של ציפרלקס עד שמגיעים למינון המקסימילי?
4) האם יכול להיות להיות לי תופעות לוואי חדשות במעבר לציפרלקס? (אני לוקח כבר כמה שנים ציפראמיל והגוף התרגל)? או שמכיוון שמדובר על אותו חומר פעיל ,אז אין חשש לתופעות לוואי חדשות?
5) האם ידוע לך מה עלות הציפרלקס ב-"כללית"?

שלום רב, יש לנו שתי בנות, הגדולה 9 והקטנה 6. לגדולה גילו סוכרת סוג 1 והיא השבוע חוזרת הביתה אחרי חודש בבית חולים. בשביל לשמור על הילדה בריאה צריך לשנות את כל ההתנהלות של הבית מבחינת תזונה וגם מן הסתם היא צריכה יותר יחס רגשי ועזרה עם הזריקות וכל מה שכרוך במחלה. איך אפשר לעשות את זה בלי לפגוע בקטנה, שכבר עכשיו מרגישה שלא מתייחסים אליה אחרי חודש בבית החולים עם הגדולה...

שלום
הבן שלי בן 9 וחצי בכור, מגיל 4 קצת לאחר לידת אחיו החלו לו טיקים קוליים /המהומים בתדירות נמוכה עם הזמן זה השתנה לתנועות צוואר ובכיל 5 נרגע הכל..בכיתה זה חזר בתנועות עיניים עד היום.
חוץ מהטיקים לילד יש ADHD פזרנות,וסף תסכול נמוך של כאב ממכה , לציין שהילד לא אלים בכלל.אבל אם מישהו בטעות יתקל בו הוא לא נשאר חייב,הבעיה שאני מתלבטת כבר שנים אם לילד יש בעיה נפשית , כשהוא עושה טיקים הוא נראה כמו ילד מוזר, הוא יכול להסתכל על מישהו שמדבר איתו ולעשות עיוותים ופרצופים.זה מאוד מבלבל.מצד אחד הילד רוב הזמן מתנהג רגיל עם חברים וכו ופתאום יש רגעים שההתנהגות שלו מוזרה..היל לא בוגר בכלל לגילו ,אולי יש קשר? לא מוכן להשאר לבד בבית, ללכת לבד לחבר וכו, יש בו משהו שונה משאר הילדים שקשה לי להסביר,יש דרך לבדוק אם למשל יש לו סוג של מוזרות? איך לטפל?

שלום האם אתם יכולים להמליץ על פסיכולוג קליני רצוי שיעבוד עם מכבי בחיפה? אני צריכה לילד עם לקויות למידה לטיפול פסיכוטרפיה.

שלום!אני בת 43אמא ל2במים בני 4וחתי ו7!האבא לא בתמונה מגיע מתי שבא לו הילדים בזמן האחרון מתחילים לדבר לא יפה בבית מקללים אותו בלי סוף כל מה אסביר לא יעזור עירבתי אותו חושב דאני נתתי יד אשמח מה לעשות!)מסבירים ממה זה נובע(

שלום אנו זוג הורים בני 29.
בננו הבכור בן4 והבת חצי שנה.
אני שם לב שלבני יש בעיות התנהגות.
לצורך העיניין הוא די דבוק בחבר אחד בגן,לפעמים שאנו ברכב הוא פשוט מסרב לצאת מין הרכב.
שבאים אליו חברים ליומהולדת נניח אז הוא נורא רכושני ולא מוכן לתת לילדים לשחר בצעצועים שלו.
רציתי הכוונה

היי בני בן ארבע ילד מקסים וממש ממושמע. אפילו קצת חסר ביטחון ,זהיר ואם מעירים לו הוא מפסיק ישר. אני ואחותי כשנפגשות בני ובנה בן חמש משחקים. מה שמפריד לי הוא אם הם רבים היא ישר מדברת בסמכות לשניהם. אני לא יודעת אבל איפשהו מעדיפה שתעיר לילדה שלה ,כל אחת פונה לבנה. פשוט שמתי לב שבני מרגיש ממנה בר סמכה ומתייחס לתגובות שלה ( יצרה תחושה שהיא סמכות גם עליו) לדוגמה נכנס לחדר שישבנו והסתכל לראות אם אומרת משהו. ואיפשהו הסמכות שלי נעלמת .מדוע זה מפריע לי? מה בריא להתנהג? כי שהשניים לדוגמה עושים משהו שאסור אני מעירה לבני ( היא לידי מוזמנת להעיר לבנה)אשמח להארה כיצד מתמודדים

ביתי בת ה 4 גמולה כבר יותר מחצי שנה, התפתחות תקינה, ללא שינוי בחייה בתקופה האחרונה. הולכת לאותו גן עם אחותה התאומה. מזה כחודש וחצי רצה לעשות פיפי לעיתים קרובות, לפעמים כל 2 דקות. בדיקות שתן, דם ואולטרסאונד שללו סיבות רפואיות. לכן עלה החשד שיש סיבות פסיכולוגיות להתנהגות זו. א. מה הסיבות האפשריות להתנהגות ב. כיצד עלינו כהורים להגיב כל פעם שהיא מכריזה "יש לי פיפי!" הרבה פעמים בכעס/תסכול...