פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

בתי בת ה-15 התחילה בשבועיים האחרונים לחשוב מחשבות טורדניות סביב נושא המוות ועקב אישפוזו של סבא שלה בבית חולים ושבוע לפני כן , מוות טראומטי של דודה של סבתא שלה.
גם אני חוויתי הפרעות חרדה ומטופלת שנים בקלונקס ופבוקסיל ולכן ליבי יוצא אליה.
היא לא אוכלת, לא ישנה ובוכה כל היום.
אני יודעת שיקח לי זמן להגיע לטיפול פסיכולוגי איתה וכבר התחלתי בהליכים , שאלתי היא מה ניתן לעשות בינתיים על מנת שלא תסבול ? קניתי לה קלמנברין שלא משפיע בכלל. האם לתת לה רבע קלונקס יהיה נכון עד שניפגש עם איש מקצוע. ?

הבת שלי בת 6 אמרה כבר כמה פעמים שהיא רוצה להיות בן. ניסינו לתשאל אותה למה ולמה היא מתכוונת והיא ענתה שזה נראה כיף יותר להיות בן בגלל כל מיני סיבות. אנחנו לא רוצים לקפוץ למסקנות ולכפות עליה תודעתית משהו שהיא לא – בין בן ובין שבת, השאלה היא איך להתייחס לאמירות האלה?
תודה

שלום
הבן שלי בן 6
פסיכיאטרית המליצה לקחת רספונד
מטיול קטן ברשת הבנתי שברגע שמתחילים זה כדור שלג מטורף,
אם התרופה לא מתאימה לו היא יכולה לפגוע בו..
אשמח לשמוע את חוות דעתכם
התרופה ניתנת לאחר איבחון ADHD וחוסר ויסות רגשי

שלום רב
בני בן העשר סובל תקופה ארוכה מהתקפי חרדה קשים. עד, כדי כך שלא ישן בלילות עד, שש שבע בבוקר. כרגע לא לומד ונמצא בבית עקב המצב.
הפסיכיאטרית רשמה לו להתחיל ברבע כדור רספרידל כרגע נתתי לו שלושה ימים ועדיין אין שום שינוי.
רציתילדעת תוך כמה זמן זה אמור להשפיע והאם במינון כזה יש השפעה כי הכדור ממש קטן ואני עוד חותכת לארבע. מתי יש לפנות אליה להעלאת מינון.
בנוסף רציתי לשאול האם ניתן לשלב מלטונין עם התרופה על מנת לעזור לו לישון.
תודה

נערה בת 16 לא מוכנה לזרוק דברים, היא אומרת שהיא צריכה ושהיא תשתמש בעתיד – קופסאות נעליים, בגדים שקטנים עליה, מחברות מהיסודי וכו' וכו'. האם זו התחלה של אגרנות או שזו תופעה חולפת של גיל ההתבגרות?

רגרסיה לילדה בת שלוש וחצי בכל פעם שצריך לחזור לשגרה, אחרי תקופה ארוכה של חגים או נסיעה לחו"ל. היא חוזרת להרטיב, יש לה התקפי זעם וכדומה. איך אפשר להחזיר אותה למסגרת מבלי שתהיה רגרסיה?

שלום, בני בן 6 (אח קטן בן 3), מגיל קטן מתקשה ביצירת אינטרקציות וב"הצקות" לאחרים.
בגילאי 3-5 היינו עימו אצל נוירולוג, התפתחות הילד, ריפוי בעיסוק, מטפלת רגשי ומטפלת שהגיעה לצפות בו בגן ונאמר כי הילד אינו על הספקטרום האוטיסטי, אך מעט ילדותי, לעיתים מתקשה לקרוא את הסיטואציה, לא מתבטא ברמה מאד גבוהה (מעדיף לענות במשפטים קצרים) אך לא משהו מעבר...
בגיל 5 הוא מצא חבר טוב בגן וכעת עבר לגן אחר והתחבר לחבר אחר- כלומר- יש לו יכולת להתחבר אך עם זאת מסתפק בחבר אחד ומתקשה לשחק עם חבורת ילדים ביחד.
גם עם אותו החבר לאחר משחק משותף יש תמיד ריב/ וויכוח.
דבר נוסף שמאד מפריע לי זה נושא ההצקות- גם לאחיו וגם לילדים אחרים (לדוג'- לפרק לחבר בגן את המשחק "בטעות", או לסובב קרוסלה בגן משחקים לילדה בגן שביקשה שלא יסובב ובכל זאת עשה זאת).
מעבר לכך הוא ילד שמתקשה להתרכז (בדקנו קשב וריכוז ונאמר שזה לא ברמה שמצדיקה טיפול), הרבה פעמים הוא אנטי כלפי פעולות מסוימות, מתעצבן בקלות ומתוסכל ממצבים בו אינו מצליח/ לא מקבל מה שרוצה..
מה אפשר לשעות?? למי עוד אפשר לפנות לטיפול שבאמת יצליח?
אשמח לתשובה ועזרה בנושא.

שלום,
יש לי ילד בן 12.5, שאיני יודעת להגדיר את הבעיה, אבל יש לו בעיה כנראה בתקשורת, הרבה פעמים אנו פונים אליו, לא משנה באיזה נושא, הוא רק מתחיל לדבר או לענות לנו הוא מתחיל לבכות כביכול ללא סיבה, גם אם אנחנו מדברים על משהו שמח וטוב. ואי אפשר להמשיך לדבר איתו
יש לציין שהוא ילד בריא, אמנם מעט מופנם וצריך לדובב אותו לעיתים קרובות, הוא חברותי, (אני לא יודעת אם המצב הזה קורה עם חברים או בכיתה) הוא חרוץ ואהוב.
מה יכולה להיות הסיבה לכך?
תודה

ילד בן 7 מעדיך לשבת עם המבוגרים מאשר לשחק עם ילדים אחרים, מאוד דעתן ובקי בנושאים שהוא לאו דווקא אמור להיות חשוף אליהם, לא בצורה מטרידה אבל שונה מהנורמה. אנחנו דואגים שהוא לא "נהנה" מהילדות שלו.

שלום רב,
הבת שלי בת 9 ולפני מס' חודשים התחילה אצלה תופעה שהיא מרגישה שהיא חייבת לגעת בדברים ובעיקר לדרוך על דברים כמו עלים, מכסים של ביובים וכל מיני דברים שהיא רואה. כל הליכה של 10 דקות ממקום למקום נמשכת שעה. היא אומרת שאין לה שליטה על זה וזה מאד מתסכל אותה והמצב הולך ומחמיר. היא לפעמים לא רוצה לצאת מהבית בגלל כל הדריכות האלה. האם יש פתרון לתופעה הזאת? האם זה יעבור?
אודה מאד לתשובתך.

שלום,
אחרי האבחון התחלנו טיפול בריספרדל, אך אחרי חודשיים לא היתה כלל השפעה תוך עליה ניכרת במשקל. הטיפול הופסק והחלנו טיפול באריפלי. מיד הורגשה השפעה למרות המינון המינימלי, הופסקו כמעט לגמרי התקפות זעם, אך תוך זמן קצר הופיעו טיקים. הטיפול הופסק בהדרגה. פנינו לחוות דעת נוירולוגית בעקבות אי הפסקת תופעת הטיקים. נוירולוג הפנה לבדיקות MRI ו- EEG (נקעו תורים לבדיקות, ממתינים לביצועם). בינתיים הוחל טיפול בטגריטול (200 מ"ג ביום).
הילד נוטל את התרופה כבר חודש ימים ולא רק שרואים השפעה, אלא אף החמרה במצבו. לא שמנו לב לקיומם של תופעות לוואי.
(במעקב פסיכיאטר קופ"ח, שלצערנו לא כ"כ מגיב לפניותינו ושאלות, מעבר לביקורים שלנו אצלו).
אנו אובדי עצות.

בני בן ה9 סובל מחוסר קשב לסביבתו. הדבר גורם לחבריו לאבד סבלנות כלפיו ולבזות אותו ולא לשתף אותו במשחקים בהפסקות.
דבר זה גורם לו לצער רב.
יש לציין שהוא כן לומד טוב, ואוהב מאוד לקרוא ספרים וללמוד דברים חדשים.
מה הטיפול היעיל לבעיה זו? האם ישנו פתרון רפואי או אלטרנטיבי?
תודה

הבת שלי בת 14, מאז שהיא קטנה היא הייתה בררנית באוכל אבל לא משהו חריג. בחודשים האחרונים אני חוששת שהבררנות מחמירה ויש פחות ופחות דברים שהיא מוכנה לאכול. מתי עובר הגבול וזה הופך להפרעת אכילה ואיך אפשר לגדוע את זה בשלב מוקדם?

אנחנו בית עם מודעות פוליטית גבוהה, אשתי פעילה בארגונים שונים והשיח מאוד פתוח ונחרץ בנושא. הבת שלי, בת ה-19, במקום לאמץ את הדרך הפוליטית שלנו הלכה לכיוון השני והיא ואשתי כל היום מנהלות ויכוחים פוליטיים. גם אותי זה לא משמח שהבת שלי הולכת בדרך שאני לא מאמין בה ובמקרים מסוימים היא אף שגויה ופסולה, אך הבעיה היא שאשתי מתייחסת לנטייה הזו כ"מרד נעורים" היא לא לוקחת אותה ברצינות והיא אומרת שזה יעבור לה כשהיא תגדל ותתפכח. אני חושש שהגישה הזו של אשתי היא לא נכונה ויכולה רק להרחיק את הבת שלנו למחוזות קיצוניים יותר. מה דעתך בעניין? כיצד יש לגשת לשנוא הן עם אשתי והן עם בתי? תודה מראש

שלום.
ילדי בן ה- 6, לוקח ריספרדל 0.50 מ"ג כבר חצי שנה.
חלה הטבה בכל תחומי החיים, לרבות ויסות מצבי הרוח וההתפרצויות האלימות.
ישנו חשד להפרעות קשב וריכוז.
רציתי לשאול איזה אבחון כדאי לבצע? איך נעשה אבחון מיטבי בילדים בגיל זה, לפני כיתה א?