פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

הבן שלי בן 14 והוא משקר ללא הרף, על כל דבר. אנחנו ממש לא סומכים על מילה שהוא אומר. אנחנו מבינים שזה חלק מתהליך ההתבגרות אבל השאלה היא אם יש מה לעשות עם זה?

הסתכלתי בטלפון הנייד של בתי (לבדוק עם מי היא מתכתבת וכדומה- זה היה ההסכם בינינו), ומצאתי בתיקייה 'תזכירים' כמה פתקים שמאוד הדאיגו אותי, כגון עמוד שלם שכל מה שהיא כתבה בו היה שורות של המשפט 'אני שונאת את עצמי', או אחד שבו היא כתבה שהיא מעדיפה למות מאשר להתבגר כי 'העולם של המבוגרים לא משאיר ליותר מידי מה לצפות' ופתק שבו היא תכננה את המוות של עצמה: 'אני אעשה מוזיקה שכולם יכירו' היא כתבה 'ואז אני ארה לעצמי בראש בגיל עשרים ושבע כדי שכולם יזכרו אותי' (זאת אומרת, להיות חלק ממועדון העשרים ושבע כמו הרבה מהמוזיקאים שהיא אוהבת)
איך לשוחח איתה על זה? מה לעשות? לשלוח אותה לאבחון כלשהו?
תודה מראש
מודאגת

שלום,
בני זקוק לאבחון פסיכיאטרי אך מסרב לצאת אפילו לבדיקת רופא שגרתית כפי שתארתי לו.
לקחת אותו בכוח פיזית איני מסוגלת.
האם אפשר להמליץ לי על פסיכיאטר ילדים שמגיע הבייתה או לחילופין איך אפשר לקחת אותו?
תודה רבה ובריאות לכולם

לום, יש לי ילד בן 6, אשר לאחרונה החל לקלף ולתלוש באופן יומיומי ובלתי נשלט, את העור בקצות האצבעות. אני מודאגת מאד, וגם כמה פעמים הוא פצע את עצמו בגלל הקילוף הזה. חוששת שמפתח הפרעה כפייתית. מה כדאי לעשות?

הבת שלי בת ה-10 מתגרדת באובססיביות כל פעם שהיא נבוכה או כשהיא חשה אי נוחות. הגירודים מגיעים למצב שהיא ממש פוצעת את עצמה ואנחנו כבר נהיים מודאגים. מה אפשר לעשות נגד זה?

הבן שלי בתקופת מבחנים באוניברסיטה וגיליתי שהוא לוקח מחברים רטלין כדי להתרכז. אין לו מרשם והוא לא מאובחן והוא גם לא צריך. האם זה יכול לגרום לו לנזק? האם הוא יכול להפוך להיות תלוי בזה אם הוא לוקח בלי שהוא צריך?

שלום, אני עובדת בפנימייה שיקומית ולאחרונה יש לנו פסיכיאטר שמגיע פעם ב-5 שבועות לפנימייה.
יש ילדה שהוא פגש פעם 1 רשם לה תרופה אני- פסיכוטית, לאחר כחודש אמר לעלות את המינון. אך אז החלו הרבה סימנים מדאיגים להופיע, כגון השמנה, עייפות, ניתוק וכו'. לכן, הצוות רצה הערכה מחודשת לגבי המינון שעליה לקבל. הרופא החליט על בסיס הדיווח של האם בית ובלי לראות את הנערה באופן אישי על שינוי במינון. שאלתי, האם אין חל חובה על פסיכיאטר לראות האופן אישי את הנערה(בת- 16)ולתת הערכה על בסיס התרשמותו? או לחלופין אין חובה כזאת.
תודה נעמי

אני סובלת שלוש שנים מדיכאון מטופלת אצל פסיכיאטרית ופסיכולוגית .
סבלתי ממחשבות אובדניות וכמה נסיונות פגיעה , חתכתי את עצמי הרעבתי את עצמי והרבצתי לעצמי אפילו פעם אחת .
קיבלתי טיפול תרופתי של פריזמה ולמוטריגין
הפסקתי את הטיפול על דעת עצמי כי הרגשתי יותר טוב
כבר שנה ומשהו לא הולכת לבית הספר בגלל חרדה חברתית כתוצאה מכך מועברת לכיתה קטנה
בשלב אני כבר מודעת מזה שאני סובלת מדיכאון אך לא פוגעת בעצמי
ההורים שלי לא מצליחים לעזור ולא הפסיכולוג הבית ספרי ולא הפרטי ולא הפסיכיאטרית
אני בוכה מהכל ונמאס לי להיות לבד כשאני הולכת למקומות בגלל החרדות שלי ,

הבן שלי בן 14 ואני חוששת שהוא הבריון הכיתתי, לא בקטע אלים אלא אני חושבת שהוא לועג על ילדים בכיתה שלו ושהוא וחברים שלו מתעללים נפשית בילדים אחרים בסנאפצ'ט ובכל האפליקציות האלה. כשניסיתי לרחרח בכיוון הוא נפנף אותי לגמרי וכמובן שהוא לא הודה בשום דבר. מה אני יכולה לעשות?

הבת שלי בת 15 מאוד מתקשה בלימודים וזה משפיע עליה נפשית. גם במקום להתאמץ היא אומרת שמה הטעם בכלל אם היא גם ככה הולכת להיכשל. היא הולכת למורים פרטיים בכמה מקצועות, אבל אנחנו חושבים שזה כבר יותר משהו נפשי מלימודי. נשמח לעצה איך אנחנו יכולים לעזור לה?

שלום רב. בני בן ה-8 (כיתה ב') אובחן בכיתה א' עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. בכיתה ב' החל מתן אטנט (הריטלין לא עשה לו טוב) אשר יעיל במהלך שעות בית הספר. הבעיה בתקופה האחרונה (תקופה ארוכה של כחצי שנה)היא הקשיים בהתנהגות בשעות אחר הצהריים, התנהגות אגרסיבית, מרדנית, התפרצויות כעס, מצבי רוח, חוצפה. מאז ומתמיד היו בעיות התנהגות אך התחושה לאחרונה היא שישנה עליית מדרגה והדבר מקשה מאוד על חיי כל המשפחה. יצויין כי בשנה וחצי האחרונה היה בטיפול פסיכותרפיסט אך עקב רצונו העז להפסיק את הטיפול, תחושה שלנו שהטיפול אינו עוזר וגם בעקבות מעבר דירה ליישוב מרוחק החלטנו להפסיק את הטיפול ולחפש עבורו חלופות אחרות לטיפול הרגשי. בביקורת אצל פסיכיאטר ילדים המליץ מתן רבע כדור 5 מ"ג אריפלי לצורך ויסות ההתנהגות. קראתי מעט על התרופה ונחרדתי... האם עלי לחשוש ממתן התרופה המיועדת לטיפול בבעיות פסיכיאטריות קשות? מה גם שעלי לתת את התרופה באופן יומיומי (את האטנט נותנת אך ורק לבית הספר). לטענת הפסיכיאטר מדובר במינון נמוך מאוד ואין לי מה לדאוג אך אני חוששת מתלות למשך כל החיים בתרופות הרגעה מהסוג הזה. מודה מראש על עזרתך

הבת שלי, בת ה-6, בדרך כלל מאוד רגישה לאנשים סביבה ומאוד אמפטית. קרה מקרה בשבוע שעבר שחברה שלי, אישה עגונה, ושתי הבנות שלה אספו אותה למגרש המשחקים ובדרך הבת שלי שרה להן "אין לכן אבא אין לכן אבא". זו פעם ראשונה שאני שומעת על דבר כזה שהיא עשתה, וכמו שכתבתי קודם, זה מאוד לא מתאים לה. כמובן שהסברתי לה שיש הרבה אנשים שאין להם הורה ושזה לא נושא לצחוק או ללעג, אבל הייתי רוצה לדעת ממה דבר כזה נובע ואיך אני יכולה לדבר לליבה שלא יקרה עוד דברים כאלה?
תודה

שלום
הבן שלי בן 9 וחצי עם ADHD עם טורט קל משתנה.
מקבל ריטלין 5 מ"ג שמקל עליו ובגלל הטיקים שלא מועלה המינון.
הבעיה שהילד החל לקחת אוייר כמו שנאנחים וכששאלתי אמר שקשה לו לנשום.זה קורה מידיי פעם במהלך היום ובעיקר בערב הלכנו לרופא שבדק את הריאות שלו ואמר זה נפשי ואולי סוג של טיקים.הבעיה שהילד היפראקטיבי בשעות השינה קשה לו להרדם מבקש ישיבו איתו מדבר ומספר על היום שעבר וחוזר על זה שלא עייף בסוף נרדם .איך אפשר לדעת עם יש לו קשיי נשימה למשל מריטלין שנוטל כבר שנתיים או שזה טיק או שזה נפשי? מה עושים?? הילד נראה בסטרס כשזה קורה לו...איך מטפלים?? אני ממש דואגת לו ולא יודעת למי לפנות

שלום רב

אני לא בטוחה שזו הקהילה הנכונה אבל אין לי מושג איפה לכתוב
יש לי נערה מדהימה, רגישה וחכמה ומוכשרת.

בשנים האחרונות לאחר מצוקה והתקפי חאדה פנינו לטיפול. בטיפול העלתה בתי כי יש לה מחשבות מוזרות. היא מתארת זאת כמחשבות בהם היא חושבת שמישהו קורא בשמה שוב ושוב או לפעמים שמדובר בחבר או מישהו מוכר.

מאחר ואני עצמי עובדת בבריאות הנפש ומעט מכירה שאלתי אותה האם היא שומעת זאת כקולות כמו למשל הקול שלי או מישהו שמדבר איתה. היא התעקשה להסביר לי שאינה שומעת זאת כקול חיצוני אלא כמחשבה. היא אמרה שהיא מרגישה שזאת מחשבה שלה רק שזה מפחיד אותה מאוד.

היא טענה שהמחשבות מגיעות רק כשהיא במיטה ונחה. גם כשהיא במצב רוח טוב. כדי להפסיק את זה היא צריכה לקום מהמיטה. זה קורה לה לדבריה רק בשכיבה ואף פעם לא עם חברים.

בנוסף יש לה חרדות מטורפות מאנשים זרים. גם כשמגיעים אלי חברים שלי שהיא מכירה היא רצה לידר ומתכסה בשמיכה. יש לה פחדים איומים: רעש של נערים מבחוץ, קולות של מוסיקה רועשת. כל דבר גורם לה לחרדה.

בנוסף טענה כי לפעמים יש לה תחושה שמישהו מנסה לצפות בה או להכנס לראש שלה.

יש לציין כי היא מול החברים שלה היא מתנהגת כרגיל: צוחקת, מתבדחת איתם. החרדות מתרחשות רק כאשר היא מול אנשים או אפילו ילדים שאינה מכירה.

אני לא מצליחה להבין במה מדובר. האם אלו סממנים של פסיכוזה? היא מתעקשת שהמחשבות אינם קולות חיצוניים כך שאיני מצליחה להבין

אני עצמי כרגע מודאגת מאוד. איני מצליחה להבין מה קורה לילדה שלי. עלי לציין שאני לקיתי בעבר בדיכאון אבל אין לי חרדות ובדרך כלל אני מסתובבת בתחושה שאני מוגנת ושתמיד יהיו אנשים טובים סביבי שיעזרו. לצערי בתי אינה מרגישה כך היא מאמינה שאנשים הם רעים ואינ בואחת באף אחד מלבד בהוריה ובחברים שלה.

לאחרונה התחילה לקבל אביליפיי והיא חשה בהטבה במחשבות אבל עדיין יש אי שקט וחרדות. אני מאוד מודאגת אני לא מבינה מה קורה לילדה שלי? האם עברה טראומה כלשהי. לא היו תופעות כאלו בגיל 11 של חרדות בעוצמה כזו. זה התחיל בגיל ההתבגרות. אני שואלת את עצמי שוב ושוב האם אלו סממנים של פסיכוזה אבל מאחר והיא מתארת זאת כמחשבות ומדגישה שהיא יודעת שזה לא מציאותי , אני פשוט לא מצליחה להבין.

הילדים שלי בגיל ההתבגרות, 14 ו-16 והם לא מעוניינים בקשר עם הסבתות שלהם יותר. זה לא שהם לא אוהבים אותן אבל הם לא באים לבקר ולא מתקשרים אליהם. אני יודע שזה דבר טבעי בגיל הזה, אבל אני לא רוצה שאמא שלי וחמותי יפגעו מזה מצד אחד ואני לא רוצה שהילדים יפספסו זמן יקר עם הסבתות שלהם שהולך ואוזל עם הזמן. איך אני יכול לשכנע אותם לחזק איתן את הקשרים בלי שזה יהיה מתוך הכרח?