שוב השאלה לגבי המיפוי - תודה מראש

אבי שלום רב

בקרדיולוגיה בעת ברור מחלת לב איסכמית ( המחלה ממנה אתה סובל בעטיה עברת ניתוח לפני 10 שנים) יש סדר של בדיקות. מתחילים עם בדיקת מאמץ שהיא בדיקה פשוטה בה בודקים רק את הכושר הגופני של החול, תחושותיו במאמץ (האם יש לו כאבים) . תגובת לחץ הדם למאמץ ( האם לחץ הדם עולה במאמץ- צריך לעלות באופן רגיל) ומצב הא.ק.ג.. כאשר בודקים פרמטירם אלה בלבד מגיעים לרגישות של 50%. כלומר הבדיקה יכולה לזהות חולי לב בכושר זיהוי של 50%. לו היינו מסתמכים על בדיקה זו בלבד מספר החולים שהיו מאובחנים כחולי לב היה עצום.
חולים אצלם היו ממצאים חשודים בבדיקת מאמץ מופנית למיפוי לב או לבדיקת אקו לב במאמץ שהן בדיקות דומות. במיפוי לב בנוסף לתחושות החולה, כושר גופני, תגובת לחץ הדם ושינויי א.ק.ג. בודקים גם אך אספקת הדם לשריר הלב על ידי הזרקת איזוטופ רדיואקטיבי לוריד . האיזוטופ ''נקלט'' רק על ידי שריר הלב חי. מזריקים את האיזוטופ בשיא המאמץ ומיד אח''כ מצלמים את הלב וחוזרים על הבדיקה אחרי שלוש עד ארבע שעות. אם האיזוטופ מגיע לכל חלקי שריר הלב במאמץ הבדיקה מוגדרת כתקינה. אם יש אזור לשא הגיע אליו האיזוטפ בשיא המאמץ בודקים מה קורה במנוחה. אזור שלא קלט במאמץ וקלט במנוחה הוא אזור איסכמי. אזור שלא קלט גם במנוחה הוא ''צלקת ישנה''. מיפוי לב אם כן היא בדיקה מדויקת יותר מבדיקת מאמץ רגישותה מגיעה ל-90%.
לכן חולה עם בדיקת מאמץ חיובית-פתולוגית) בהחלט יכול להיות עם מיפוי תקין. הבדיקה היותר מדויקת ורגישה היא מיפוי הלב ולכן אם בבדיקת מאמץ (השלב הראשון של המיפוי שבוע מסתכלים רק על הא.ק.ג. ) אמרו לך שיש חשד לאיסכמיה אבל בסיום הבדיקה אחרי בדיקת קליטת האיזוטופל אמרו שאין איסכמיה אתה יכול להבין מדוע.הבדיקה היותר מדויקת היא המיפוי ולכן במקרה שלך הסבירות לאיסכמיה היא נמוכה.
כאמור הרגישות של המיפוי היא 90%. לכן גם חולה עם מיפוי חיובי (פתולוגי) לכאורה מופנה לצנתור יכול להיות עם עורקים תקינים. זה קורה בערך בעשרה אחזו מהמקרים.

טובי