שאלה

ברוב המקרים מידת הדיוק של צנתור וירטואלי גבוהה מאד ועקרונית זהה לזו של צנתור רגיל. קיימת קבוצה קטנה של חולים בהן הסתידויות בכלי הדם העורקיים של הלב ( משקעי סידן בדופן העורק הממסכים את חלל העורק) מונעות אפשרות לאבחן הצרויות וטרשת בעורקים הכלילים ובמקרה כזה הבדיקה אינה אבחנתית או מדויקת.
מסיבה זו לפני ביצוע הבדיקה המלאה והזרקת חומר הניגוד הרופא והטכנאי מבצעים מדידת ''עומס הסידן'' . במידה ועומס הסידן עומד בסטנדרט הבדיקה מושלמת כלומר מבוצעת הזרקה של חומר הניגוד וביצוע ההדמיה האנגיוגרפית ( הערכת מצב העורקים). במילים אחרות אם הבדיקה בוצעה במלואה היא רגישה ומדויקת כמו בדיקת צנתור וירטואלי.

בעניין זה הערה. הן צנתור וירטואלי והן צנתור סטנדרטי מודדים את דרגת ההצרות ( אם זו קיימת בכלל) אך אינם מסוגלים להעריך האם ההצרות גורמת לקיפוח בזרימת הדם. כלומר אם ההצרות גורמת לכך שקיים קיפוח בזרימת הדם לשריר הלב ותעוקת חזה. מקובל שהצרויות של מעל 50% מקוטר העורק הן הצרויות משמעותיות. כלומר גורמות להפרעה באספקת הדם ויש לטפל בהן.

בנוסף לתגובתו של ד"ר רסין, הייתי רוצה להדגיש, גל, כי הצנתור הוירטואלי (או בשמו המקצועי יותר CT אנגיו), נועד יותר מכל לשלול קיום מחלת לב כלילית, וכאן חוזקו ותרומתו העיקרית. כלאמר, אצל אנשים בריאים, בדיקת CT אנגיו תקינה, שוללת כמעט בוודאות מלאה קיום מחלת לב כלילית. מאידך, הבדיקה מוגבלת בעיקר כפי שכתב ד"ר רסין אצל אנשים עם הסתיידויות מרובות (וכאן מדובר בעיקר באנשים מבוגרים אם כי לא רק), אך גם באנשים שמנים (בשל קיום רקמת שומן מרובה אותה צריכה לעבור קרן ה-CT עד ללב...), וכן בחולים אשר עברו כבר השתלת סלילים תומכים (סטנטים) בעבר, משום שהבדיקה עדיין אינה אמינה דייה לאבחון היצרויות חוזרות בתוך הסלילים התומכים.
יש לציין כי בין יתר חסרונות הבדיקה קיים השימוש בחומר ניגוד בכמות זהה או אף גדולה מזו שבה נעשה שימוש בצנתור לב רגיל. פרט לכך, באוכלוסיה שהזכרתי, הבדיקה אכן יעילה וטובה לאבחון מחלת לב כלילית.