אן אצטיל ציסטאין ללא נזק כליתי

נכון בחלקו.

חומר הניגוד המוזרק לגוף בעת הצנתור ( ובכל בדיקה אחרת בה מוזרק חומר ניגוד כמו בדיקת CT ואפילו צנתור וירטואלי) הוא רעיל לכליות. הסיכון עולה ככל שהתפקוד הכליתי ירוד יותר ובמחלות נוספות כמו חולי סוכרת, מיאלומה נפוצה ( מחלת דם) וכו.

בכדי להקטין למינימום את הנזק הכליתי מקובל להכין חולים עם מחלות אלה וחולי מחלות כליה ( קריאטינין בדם מעל הנורמה) לפני הצנתור על ידי נוזלים ומתן אצטיל ציסטאין. בנוסף לכך במהלך הצנתור משתמשים בחומר ניגוד שהוא יחסית פחות רעיל לכליות ( והרבה יותר יקר) ובמינון הנמוך ביותר האפשרי ( ולא בגלל המחיר אלא היות וקיים יחס ישר בין הכמות המוזרקת לסיכון לכליות)

שימוש בשיטות אלה מקטין למינימום את הסיכון לפגיעה בכליות אך לא מוריד אותה לאפס. לאחר הצנתור יש להמשיך ולעקוב אחר תפקודי הכליות ותפוקת שתן למשך יומיים נוספים.

בחולים מושתלי כליה גם עם תפקוד תקין של השתל מקובל לנקוט אמצעי זהירות כמו בחולים עם תפקוד כליתי ירוד.

לפני כל צנתור אלקטיבי נבדקת רמת הקריאטינין בכדי להקטין את הסיכון לכליות למינימום. מניסיון שלי ( לא רק על סמך הספרות הרפואית) שימוש באמצעי זהירות אלה מונע כמעט לחלוטין את הפגיעה הכליתית