מפשעה

יש מספר שיטות המתחלקות שתי קבוצות.

א. סגירה בשיטה הישנה של לחץ פיזי מתון. כלומר בגמר הצנתור, המצנתר לוחץ על העורק משך כעשרים דקות עד עצירת הדימום, לאחר מכן נחבשת המפשעה בתחבושת לחץ ואין להזיז את הרגל לשש שעות.

ב. סגירה על ידי מתקן מכני הסוגר את מקום הדימום. יש מספר תכשירים של יצרנים שונים.משותפת לכולם העובדה שה''תכשירים'' סוגרים את העורק על ידי תפר או דבק ביולוגי ומאפשרים כבר לאחר שעתיים שלוש תזוזה . החסרון עלותם שנעה סביב 200 דולר בקירוב. בבתי חולים ממשלתיים העלות על המוסד הרפואי. בבתי חולים פרטיים יתכן ותחויבי בעלות המכשיר שהוא כמובן חד פעמי.

במקרה של צנתור אבחנתי בלבד ללא טיפול על ידי באלון, סטנט וכו אין צורך במתן נוגדי קרישה במהלך הפעולה וניתן בקלות לחסום את העורק על ידי לחיצה ממושכת. כלומר השיטה הישנה של לחץ פיזי מתון בהחלט יעילה וטובה.

במקרה של צנתור טיפולי היות וניתנים נוגדי קרישה במהלך הפעולה האופציה של סגירה בשיטה הישנה של לחץ פיזי מתון מחייבת ריתוק ממושך למיטה ולכן עדיפה סגירה על ידי תכשירים שונים, כל רופא לפי העדפתו וניסיונו. אני אישית מעדיף '' תכשיר'' הקרוי ANGIOSEAL.