שאלה

חיים שלום.
באופן עקרוני, בעולם המערבי נהוג היום לצנתר כל חולה לאחר התקף לב או במהלוכו. סוג ההתקף וחומרתו יקבעו את דחיפות הצנתור, והאם הוא יבוצע מיידית בקבלת החולה לבית החולים או רק לאחר יום או יומיים.
באופן עקרוני, בכל מצב בו ברור שהעורק חסום ואין אספקת דם לשריר הלב באזור האוטם, המדיניות היא לבצע צנתור דחוף. בכל מצב אחר בו נראה כי העורק פתוח למרות שקיימת בו היצרות, והחולה יציב מבחינה קלינית, ניתן להמתין ולצנתר את החולה במועד מאוחר יותר.
פרט לכך כל החלטה קשורה במצבו הכללי של החולה, ובדרגת הסיכון בצנתור. האם הוא סובל מאי ספיקת כליות המעלה את הסיכון בצנתור, האם הוא סובל מאי ספיקת לב שיש לאזן לפני צנתור, האם קיימות הפראות קצב שרצוי לשלוט בהן לפני הצנתור וכו'.