הילדה שלעולם לא תספר מה עובר עלייה

כי אתם לא יודעים. כי רוב הסיכויים שלעולם גם לא תדעו. רוב הסיכויים שהיא לא תספר. זה יוביל לכישלון מוחלט. זה דברים שבנו אותה. ואולי יום יבוא ומישהו יקרא את המכתב הזה. ואולי יום יבוא ויבינו שהיא שיקרה שאמרה שהיא המשיכה הלאה ועזבה את זה ולא נשאר בה חלק מזה. חלק מזה שאנשים עוזבים אותה על בסיס קבוע. כן קבוע. היא שונאת פרידות. היא לא יודעת להתמודד עם פרידות. חלק מזה שיש לה פחד נטישה. כי עזבו אותה כל כך הרבה. כולה בת 17 ואף אחד לא יודע עדיין כמה היא עברה. זה התחיל מזה שסבתא שלה נפטרה. הבן אדם שגידל אותה על בסיס יומי ואהב אותה יותר מכל בן אדם אחר. סבתא שלא רצתה אף אחד חוץ מאותה. שראתה רק בה את הסיבה לחיים והיא דאגה לה יותר מאשר דאגה לעצמה. היא ויתרה על הכל בשבילה. סבתא שלה היא המלאך שאלוהים שלך אלייה. זה ממשיך במוות של דודה שלה ובמוות של כל הסבים והסבתות שלה. זה לא נגמר. אנשים נכנסים לה ללב ועוזבים כאילו כלום. ומה עם הפגיעות המיניות שעברה, והטרדות המיניות שעוברת על בסיס קבוע. ההתמודדות עם עצמה. היא הילדה הזאת שפעם רצתה להתאבד ולא להיות פה. אבל נשארה כאן והיא הולכת חזקה. היא הילדה שלעולם לא תספר מה עובר עלייה. על חוסר האמון שלה בעולם. באנשים. בעצמה. אבל היא הילדה שאם היא תראה מישהו ללא חיוך היא תתן לו אחד משלה.