כיצד אני אומרת להורים שלי שלא התיחסו אליי

הי אנונימית. רוב האנשים סובלים מהפרעות קשב,אני גם אני חשבתי ככה בעבר. לכן לדעתי עדיף לא לקטלג את עצמך כמישהי ש... כי מתבים כאלו יכולים להשתנות, ובכלל מי אמר שזו הפרעה? הרי אנחנו מודעים לכך שכיום עומס הלימודים והמבחנים מאוד גבוהים ומלאים... לכל אחד יכול להית קושי. בכל מקרה,לגבי ההורים- אני יודעת שמאוד קשה לקבל התייחסות של הורים שמתנהגים כאילו אני קטנה ולא מבינה. אבל הורים הם הורים,לא משנה איזה גיל תיהי,תמיד הם ידברו אלייך כקטנה. מאוד קשה לשנות הורים שלא רואים שום בעיה בצורת החשיבה או הדיבור. אז אני מציעה שאולי תנסי את להשתנות. תנסי את לדבר כגדולה,ולהיות יותר סלחנית כלפי ההורים שלך. תנסי לראות בזה מחמאה שהם עדיין דואגים לך. תחמיאי לעצמך שאולי את מבינה יותר מכפי שהם הבינו כשהיו בגילך. והכי חשוב, תנסי לשנות את הגישה שלך ואז כל מה שסביבך ישתנה,לא רק ההורים. ותניחי את הקיטלוגים של "ממה אני סובלת" בצד... כולנו לפעמים רגישים יתר על המידה ולכולנו לא תמיד מתייחסים ברצינות,לא רק בבית... פשוט תיהי,ותהני 3>

שלום, אפשר לדעת ממכתבך שאת חוששת מפני פער בין רצונותיך לבין האופן שהרצון מועבר ועשוי להיתפס על ידי הסביבה. דוקא למול הורייך את יכולה לבדוק כיצד דברים שאת אומרת מובנים על ידם. כך תוכלי לבדוק האם דברייך הובנו כהלכה. מלבד זאת, נדמה שההתמודדות שלך עשויה להיות יעד משמעותי לשינוי בתוך טיפול נפשי