שבת שלום ורד ומנשה

לא תמיד הזוגיות מאושרת. אבל אם את כל כך רוצה תינוק אז את יכולה לקבל תרומת ביצית ותרומת זרע ולעשות הפריה. אולי את יכולה לאמץ ילד. אבל צריך לחדוב על כל ההשלכות. רק שתדעי שלא הכל ירוק גם שיש בן סוג וילדים. וזה הרבה כסף. אבל המדינה עוזרת לאמהות חד הוריות.

ועד אז לא עבדה ולא התחתנה היא אבודה. זה עצוב. את תוכלי לגדל ילדה שלא תגיע למצב כזה??? ואת עוד גרה עם ההורים שלך ומפחדת מהם. מצמרררררררררר.

יש הרבה רווקים ורווקות. וזוגות נשואים ללא ילדים.

לא יודעת במה את מתנדבת. אבל את יכולה להתנדב לטיפול בתינוקות או בילדים זה יכול למלא אותך. כמובן אם את מסוגלת.

זה ללכת לטפל בעצמך ולהתחזק ולהתחיל לבנות את עצמך ולחפש בן זוג עם משפחה שתעטוף אותך ואת תעטפי אותם באהבה גם.

האם את מקבלת קיצבה מהמדינה?

אני אשמח לראות מי כתב לי את זה.

זה לא משנה את דעתי עלייך. אם נפגעת ממני. קבלי את.התנצלותי.

מה הקטע שלך,מה פתאום נתקעת אלי אני לא מכירה אותך,ואם כן מה הבעיה שתתן לי את השם שלך.

התכוונתי שאם אתה מכיר אותי באופן אישי אז אין שום סיבה שלא אדע מי אתה.על תעלב אבל אני מבקשת ממך לא לפנות אלי,אם אני רוצה להעזר זה רק ההפניה לורד ומנשה.בכל אופן תודה על הטיפים שנתת לי יום טוב לך

ערב נפלא.

שלום אנה.שמחה לשמוע על ההתנדבות. דרך אחת לצאת ממחשבות שליליות זה לא לחזור עליהן שוב ושוב, בעיקר כשהן לא נכונות-.לא לכולם יש זוגיות וילדים. דרך שניה היא להתמקד ביש ולא באין,.כשאנחנו מתמקדים בחיובי הוא נוטה להתעצם.בנוסף, ילד הוא יצירה. ואנו יודעים שכל עיסוק ביצירה יכול להביא לשמחה ותחושת משמעות ומימוש.כך שמציעה לך להתחבר לסוג יצירה שמעניין אותך וליצור לך יצירות שלזמן אין השפעה עליהן. ככל שתתחברי ליותר דברים שעושים לך טוב תרגישי את הטוב. לעולם יש הרבה מה להציע גם בלי ילדים. אם בכל זאת את רוצה ילד ישנן אפשרויות נוספות חוץ מאשר הריון ולידה. שמחה באה בעיקר עם הכרת תודה על כל היש בכל רגע, ועיסוק בדברים שנותנים לך תחושת משמעות ועניין. נראה שאת מארגנת את חייך ומתחברת מחדש .סמכי על עצמך שעם התמדה סבלנות ואמון, השמיים הם הגבול.

זה נכון שיש רווקים ורווקות מעל גילאי 40 וזה נכון שיש זוגות חשוכי ילדים וזה נכון שיש משפחות הרוסות מכל מיני סיבות. אבל כל האנשים האלה הם אומללים והחברה מתייחסת אליהם כשונים וחלשים. כולם היו רוצים להקים משפחה יציבה וחזקה ולעבור איתה ביחד את מסלול החיים. ובקשר ליצירה אם אתה לא.סלב או אין לך עבודה קבועה וטובה וחיי חברה אין לך מה לחפש. שום יצירה היא לא תחליף. אני לא אומרת את זה חלילה בשביל לפגוע אבל זו המציאות האכזרית. האצבע המאשימה היא ההורים שלה על איך שגידלו אותה אלא אם כן יש לה בעיה נפשית שמונעת ממנה תפקוד נורמלי בחברה.

המציאות היא מה שאנו עושים ממנה. פגשתי בעלי משפחה אומללים ורווקים שמחים. מה שגורם לאומללות הוא הפרוש שאנו נותנים למציאות ועד כמה אנו מתנגדים לה. כשאנו חיים בקבלה ואם טוב לנו בתוכנו זה מקרין החוצה ומשפיע על המציאות ולא ההיפך. ברור שזה לא קל אבל לפי מה שאני מאמינה בו היום אחרי דרך ארוכה ומפרכת של עבודה עצמית ועם מטופלים ותלמידים רבים-כל קושי מביא אתו הזדמנות לצמיחה והמציאות יכולה להשתנות בכל רגע. ברור שאופטימיות עוזרת כי בעזרתה אנו יכולים בכל רגע לבנות את חיינו מחדש. החיים רצופים אתגרים (שלא נחסכים מאף אחד, גם אם למראית עין זה נראה אחרת). לכולנו אותם שדים ופחדים, גם אם הם באים בעטיפה אחרת ובמינונים שונים),אדם יכול לחיות במשפחה גדולה ולהרגיש לבד ויכול לחיות לבד ולהרגיש נפלא. זו אשליה לחשוב שהתנאים החיצוניים הם הקובעים את אושרנו או את ערכנו. ובאשר ליצירה ,יצירה שבאה מהנשמה,ומאפשרת ביטוי אמיתי משמחת מעצם היותה. ברור שהערכת האחרים מוסיפה אבל לא היא המספקת את התחושה הטובה לאורך זמן. ישנן דוגמאות אין ספור של אנשים מצליחים שהיו לכאורה ברומו של עולם והתאבדו או התמכרו לסמים או לאלכוהול. הפוטנציאלים שלנו לחיים טובים יותר תמיד נמצאים שם עבורנו והם תמיד יתחילו ויסתיימו באהבה שלנו לעצמנו ובעבודה על כך. אף אחד אחר ושום דבר חיצוני לא יכולים למלא את זה עבורנו. וזה, למרבה הפרדוקס הוא אחד האתגרים הכי גדולים שלנו -לאהוב את עצמנו מספיק כדי לאפשר לחיים הכי טובים עבורנו להגיע...
זהו לפחות האני מאמין שלי . ותמיד אמליץ לא להרים ידיים ולקבל עזרה אם צריך.

המוכשרת שלי שאוהבת את עצמה שהיא עצובה שהיא לא מוצאת זוגיות ואין לה ילדים שזו פרשנות שלה. זה נכון שאף אחד לא מבטיח לה שאם היא תתחתן היא תהיה מאושרת או שיהיו לה ילדים מוצלחים ובריאים אבל היא רוצה לבנות משפחה זה חסר לה. היא רוצה משפחה גדולה של 4-5 ילדים והשעון הביולוגי לרעתה.

את היית מאמללת אותם כמו שההורים שלך אמללו אותך. חסכת צער מהם ומעצמך. תסתכלי על כל ההודעות שלך מה כתוב-דכאון. חרדה. חולשה. חוסר. עצב. חולי. מי היה רוצה אמא כמוך. וכל מה שורד כותבת לך זה סתם את תהיי אומללה כל חייך.

הלוואי ותהיי מאושרת ותבני לך חיים טובים. אולי קצת נסחפתי. די אני הולכת מפה. שאלוהים יברך בעשייה מבורכת ומוצלחת ושתהיי מאושרת ושלא יחסר לך מאום.אם פגעתי בך. קבלי התנצלותי. לפעמים אני בוטה. היי שלום

הייתי אומרת לה להמשיך לנסות להשיג את מה שהיא רוצה וללכת לטיפול לקבל עזרה אם היא מרגישה שהעצב והאומללות משתלטים על חייה. ובזאת סיימנו את הדיון.

תודה שעזרת לי,אין כמוך,מאחלת לך יום נפלא.

איזה כיף לשמוע ממך. כל הכבוד שאת מתמידה בהתנדבות. שולחת לך חיבוק גדול לשמחה ואהבה???((((()))))

יום נפלא.