עצב, פחד וחרדה

שלום נעמי
קראתי את מכתבך ואת דבריה של דר' שחר. כהמשך אוסיף כמה מחשבות והבנות שלי לגבי מה שאת מתארת. בדידות הנה הרגשה שכיחה ונוצרת לא רק מהעדר אנשים להיות איתם. לא אחת הרגשת בדידות קיימת גם בנוכחות אחרים שאין אפשרות לפתוח עימם את העצמי האמיתי שלנו. בדידות היא גם מצב קיומי שמרבית בני האדם חווים באופן זמני או ממושך, וגם מנסים להמלט ממנו ע"י הסחת דעת בכל מיני דרכים, ולפעמים משלמים מחירים גבוהים. אני מכיר רבים במצב הזה.

מבחינה פסיכולוגית קל להכנס למעגל של בדידות בו המתבודד נכנס ל"לופ" בו הוא יכול לאבד את החשק לעשות מאמץ לשנות את המצב. לפעמים גם יכולים "לשכוח" את היכולת לתקשר ולזרום עם אחרים. במקרים אחרים צריכים לפתח את יכולת התקשורת הקרובה עם אחרים. קורה שהסביבה "עוזרת", מדעת או שלא-מדעת ע"י התרחקות. אולי לא יודעים איך לנהוג. להתקרב? האם את רצה בזה? האם אני מעניינת אותך? וכיו"ב.

לפי דבריך, את חווה את הסביבה דרך המשקפיים של "רחמים", אבל יש הרבה אפשרויות אחרות: אמפטיה, הבנה, הזדהות, אכפתיות,עניין,התחברות ועד ועוד. אפשר להפתח לזה בעזרת מטפל מקצועי. יכולת התבוננות שלך שבאה לביטוי במכתבך, יכולה להיות מרכיב חשוב ביצירת שינוי שאת מיחלת לו. גם העצב והפחד יכולים להיות גורם מאיץ לחפש עזרה וליצור שינוי.

זו אינה גזירה. אפשר לשנות ולהשתנות, ובעזרת מורה דרך מתאים גם מטפסים על הרים. נסי. אולי נסית. נסי שוב. תכתבי. אולי תוסיפי מעט פרטים. לא הכרחי. אוכל לתת עצה.

מנשה כהן
פסיכולוג קליני
0544-210511