כעס

שלום לך ל.
כעס הינו אחד הרגשות הקשים ביותר אצלנו. פעמים רבות הוא בא כביטוי לאכזבה ותסכול מעצמנו, למרות שהמניע לו יכול להיראות עבורנו כמשהו חיצוני, בין אם מדובר בבן אדם, או במצב.
כעס מהווה גם סכנה לבריאותינו. הוא עלול להביא למצבים פיזיולוגיים, לעיתים קשים (אולקוס, לדוגמה).
על מנת להבין מנין נובעים אותם רגשות של כעס שאת חשה בהם בעוצמה שכזו, יש צורך להגיע לסיבות העמוקות הגורמות להם.
זהו תהליך שתלוי בעיקר במוכנות שלך להביט פנימה ולראות מהם הגורמים האמיתיים לאותו כעס.
ברגע שתלמדי להכיר את הגורמים האמיתיים, תהיה בידך היכולת להתמודד בכעסים אלו ביתר הצלחה. במקרים רבים שלב זה מהווה לכשעצמו הקלה, כי כך אנחנו מקבלים שליטה על רגשותינו ולא ניתנים לשליטתם בנו.
כאשר אנו מגיעים לתובנה, הרבה יותר קל ללמוד כיצד ניתן להילחם באותם כעסים, בעזרת כלים שונים.
לשאלתך, אכן כן, יש בפסיכולוגיה ההוליסטית שיטות וכלים שונים שבעזרתם ניתן לטפל בכל מה שקשור לרגשות בכלל, ובכעס בפרט.
תכיפות המפגשים היא מימד אינדיווידואלי של כל מטופל, אבל בכללי, בתחילת הטיפול עדיף שתהא גבוהה יותר, ולאחר מכן ניתן למתנה על פי הצורך.
על פי התרשמותי מצורת כתיבתך, את חייבת זאת לעצמך.
ד"ר קורין שחר

שלום.אני מזדהה עם דבריה של דר' שחר, אבל רוצה להוסיף דבר או שניים לגבי כעס.

מאחרי הכעס יש לרוב גם תוכן, משהו שרוצים לומר לאחרים. יש תוכן+ אנרגיה. כשלא מצליחים או לא יודעים לומר מה שרוצים יוצאים הדברים בליווי התסכול. כאילו שהכועס אומר "אני כאן"! "אני לא מסכים ש..".."למה לא מקשיבים לי.." וכיו"ב.

מאידך, הניסיון להמנע מהכעס לא פותר את הבעיה, אלא רק מעביר אותה פנימה כאנרגיה שלילית שםוגעתת באדם, כפי שציינה דר שחר. הניסיון להימנע מהכעס יכול לבוא מתוך התחשבות, מתוך פחד מתגובה, מתוך חשש מאובדן שליטה, אבל הימנעות כשיטה אינה מועילה ואף מזיקה..

נראה שאכן טיפול יכול לעזור - לשחרר, להבין, לתעל, וגם ללמוד לומר דברים בדרך שלא תהיה פוגענית. לפעמים זו אסרטיביות - שהיא לומר מה שאתה רוצה וצריך ללא תקיפה ופגיעה בזולת.

לגבי משך טיפול - קשה לדעת. אפשר להתחיל במה שנקרא היום "טיפול קצר מועד" - 12 או 15 מפגשים ולראות אז אם יש צורך בהמשך..