צועדת במקום

שלום דנה. אני מתרשם שיש לך יכולת התבוננות עצמית מיוחדת. אני שואל את עצמי ואותך: האם יכולת זו באה לביטוי גם ביחסים עם אחרים, במיוחד בן הזוג. האם את חולקת משהו מהדברים שתארת עם בן הזוג?

הרבה פעמים כשמדברים על עצמנו ויש הקשבה אוהדת - אנו מרגישים טוב ונפתחים לעצמנו ולאחרים. מקבלים פרופורציות, ומגלים שראינו צל הרים - כהרים. וזאת לפני ש"פתרנו" את הבעיה. בתוך עצמנו אולי רואים הרבה, אבל אנו מגזימים לכל הכיוונים. צריכים את הזולת כמראה.

מטפל יכול למלא את התפקיד של הקשבה אוהדת עם הבנה וידע על תהליכים נפשיים והתפתחותיים.

הסדר שאת מדברת עליו יכול להפוך גם להסגר.
אומרים שהקבוע היחידי בחיינו הוא השינוי. או משתתפים בזה וממכוונים את השינוי, או שהוא "קורה" לנו.
עשי צעד. אולי זה הרבה.

צעידה במקום מהווה התפסות בקיים, והרבה פעמים אנו בוחרים להישאר במקום שאיננו מרוצים ממנו, ולא להעז לנסות לשנות. השינוי לכשעצמו מפחיד אותנו יותר מאי שביעות הרצון עצמה.
נראה לי שהגעת למקום שבו את חייבת להחליט לנסות לעזור לעצמך לצאת מהסבך של אי העשייה.
הצעתי, חפשי צורת טיפול שמשלבת יצירתיות ושתעורר בך עניין מעבר למטרתך הראשונית להגיע לאפשרות חשיבה פנימית והבנה מה באמת נכון עבורך כעת.
עצם אמירתך שאת חוששת ממה שקיים בך בפנים מלמד על כמה את מעדיפה לשמור על הקיים הברור, ולהתעלם מהאמת הפנימית שלך.

תודה לשניכם על התגובות. יש הרבה מן האמת בדיברכם, אך מהיכן שואבים את הכוח להתחיל לטפל ? הרי בחיי היומיום קל יותר להדחיק, ולהמשיך הלאה, העבודה הופכת למרכז ואז אין כוח לשאר הדברים והם הופכים לפחות רלוונטיים. ורק בחגים, בחופשות, כשיש זמן לבד וכשיש זמן למחשבה, רק אז האמת קצת זוחלת פנימה ומזעזעת אותך ואז שוב חוזרים לשיגרה....! אין בי את הכוח והאומץ לעשות את הצעד הראשון, מחכה...מחכה...אני יודעת שפשוט חבל על הזמן שלי, רואה כיצד השנים חולפות ואני נשארת פחות או יותר באותו מצב לא ברור. חיה חיים זמניים, מבחינתי בן-הזוג הוא זמני (כבר 5 שנים), המגורים איתו זמניים, כמה שפחות להתחייב...להביא ילד זו מחויבות, משהו שהוא לכל החיים וזה מפחיד. בכל מקרה, רציתי לדעת מה דעתכם על טיפול בביוסינטזה (פסיכותרפיה גופנית) ? האם יעיל, האם יכול להחליף טיפול פסיכולוגי ? המון תודה

אני מבינה מתגובתך שיש בך חשש מסויים מעצם הטיפול הפסיכולוגי עצמו.
במקרה כזה אומר שכל טיפול, ולא משנה השיטה, במידה ואת מצליחה להתחבר אליו, עדיף מלשבת על הגדר.
אל תוותרי לעצמך.
בהצלחה.

שלום דנה. אני מרחיב בעקבות דברייך בנושא פסיכותרפיה גופנית. אינני מכיר מה נעשה בטיפול כזה, אבל יש בהחלט מקום להתחיל בטיפול דרך הגוף.

ההדחקות מעבירות את הקושי והקונפליקט אל הגוף ואז קשה לזוז כי נוצרת "הרדמה" של התחושות והיוזמה. הגוף "מאחסן" את הקשיים. לכן, אם הפסיכותרפיה הזו עושה עבודה דרך הגוף - יתכן שזהו צעד בכיוון הנכון.

בהצלחה