ילדה שרוצה למות

הדאגה שלך נוגעת ללב.
ילדה בת חמש איננה מבינה מה זה מוות, אבל היא מבינה היטב מהו כעס. ולפי מה שאת כותבת, יש לה כנראה סיבות משמעותיות לכעס הזה שלה.
ילד שנולד לו אח/ות, מרגיש כאילו כל עולמו הקודם והמוכר נשמט ממנו. הוא חש כאילו כל האהבה שהייתה אליו קודם, במקרה הטוב מתחלקת עם תינוק חדש שבא למשפחה, במקרה הפחות טוב, כאילו שכחו ממנו לחלוטין.
הורים רבים אינם מבינים כמה עמוק המשבר של ילדם בהביאם תינוק חדש למשפחה.
במקום שאכנס לניתוח משמעותי של מה הסיבות להתנהגותה זו של אחייניתך, אמליץ מה יש והייתי אומרת, חייב להיעשות, על מנת לעזור לה.
ישנם מספר רב של ספרים שעוסקים בהורות, בהתנהגות עם הילד בכל שלב ושלב של התפתחותו, ויש בהם כר נרחב המתמקד במה שקורה כשילד בכור (ובעצם כל ילד) אמור לקבל מצב של אח/ות חדשים שלא ברור לו מבחינת עולמו הילדותי כברור מאליו, ובהחלט לא תמיד משמח עבורו כפי שאת הוריו.
הדבר הראשון, עוד לפני קריאה בספרים אלו הוא להרבות ולתת לה תשומת לב, לומר לה שאוהבים אותה, לומר לה שמבינים את הכעסים שלה, בעיקר להדגיש את זה שהיא גדולה, חכמה, הילדה הראשונה להורים, ושתמיד תישאר כזאת.
דבר נוסף, לשתף אותה כמה שיותר בטיפול באחיה, תוך מתן דגש לכך שהוא קטן וזקוק לטיפולה – הגדולה והמבינה יותר ממנו, בכל.
ההורים חייבים להפנים שהיא למרות הכל רק בת חמש, למרות שבשל הולדת האח, היא לפתע נראית להם הרבה יותר גדולה ומבוגרת.
הם חייבים להקדיש לה זמן שיהיה שלהם איתה בלבד (פעם אבא, פעם אמא), כדי שתוכל לחוש שהם קיימים שם עבורה בדיוק כפי שהיה לפני שאחיה נולד.
אלו מעט מהדברים שחייבים להיעשות בצורה מהירה, ומתוך הבנה שהילדה נמצאת במצוקה עמוקה, ושביכולתם לעזור לה להתמודד ביתר קלות עם המצב במידה וינסו לראות את הדברים מבעד לעיניה של ילדה בת חמש.
אני מקווה שעזרתי לך, ואשמח לשמוע ממך בהמשך אם דברים השתנו.
גם בידייך יש לעשות המון עבורה בכך שתבלי איתה ותראי לה כמה היא חשובה לך.

אני רוצה לחדד עוד היבט אחד לתשובה המפורטת והמקיפה של ד"ר שחר : אני מניחה שהילדה ציפתה מעצמה לשמוח עם התינוק ולקבל אותו באהבה. יתכן שמאד ציפתה לאח שיהיה לה כחבר. ואז, כשנולד, והוא רחוק כרגע מלהיות חבר לעשייה משותפת, וכולם עסוקים בו (לאחר שעד עתה הכל נסב סביבה) - התעוררו בה רגשות קשים כמו קנאה, כעס ורצון לפגוע ביצור הזה שהגיע והוא מפר את האיזון בחייה. בהיותה ילדה ערכית היא נבהלת מהרגשות השליליים המתעוררים בה ורוצה למות.

אני מציעה לשחק אתה משחקי תפקידים שיש בהם תינוק קטן וילדה שמקנאה וכועסת, כדי שתוכל לתת ביטוי לגיטימי לכעסים, לקנאה, למחשבות שלה שבהן היא רוצה לפגוע בו. המשחקים גם יעבירו לה את המסר שרגשות שליליים הם טבעיים ומותרים. תוך משחק והעברת מסר חשוב לומר שמותר להרגיש/לחשוב/לרצות כל דבר, אבל כמובן אסור לפגוע בתינוק. כלומר, טבעי להרגיש .... אבל אסור לעשות.