שאלה

שלום עדי
אני חש את הכאב שלך לגבי הקשר עם הילדים, ואת התסכול מכך [שנראה לך] שאינם מחזירים אהבה. מעבר לזה - אני שואל את עצמי ואותך הרבה שאלות: האם אלו הם היחסים עם הבנים לא רק עכשיו בזמן המחלה? אולי הם צריכים אותך חזקה והם כועסים ומאוכזבים שאת לא ככה, עכשיו?שהשלמות שהם צריכים בחייהם נפגעה. ואולי הם פוחדים ונסערים בפנים לגבי מה שקורה לך ולהם? ומה יהיה בהמשך?..

שאלתי אלייך האם מישהו מדבר בכלל? הם מדברים על רגשותיהם? את מדברת על מצבך ורגשותיך? יש מי שיכול להיות בתפקיד התומך במצב הנוכחי?

כשאין דיבור אז יש רק תגובות שקשה להבין את המשמעות שלהם. למשל, מה הביא אותך ללבוש את הסוודר של הילד בלי לדבר איתו על כך? אולי את צריכה ממנו משהו [למשל, חום] ואת מבטאת זאת באופן עקיף... הכעס שלו מבטא אולי את מה שציינתי קודם - שאת חלשה ו"צריכה"..ואולי גם את החרדות שלו לגבי מה שיקרה לך ולהם.

אני מציע שתנסי לחשוב על השאלות ולחזור לכאן כדי שנוכל אני או חברי לקיים עימך דיאלוג כלשהו

מנשה