הדחקות

אנו מדחיקים אירועים או חוויות שקשה לנו להתמודד איתם.
כשאנחנו ילדים, מבטנו הוא של ילד, ללא יכולת הבנה של בוגר. טראומות שקורות בילדות, נותרות בקרבנו באותה מידת השפעה רגשית שהייתה כשהן קרו בעולמנו הילדי.
בלהעלות את אותם דברים מודחקים וכואבים מהלא מודע אל המודע, אנו עושים רק את הצעד הראשון לכיוון של לימוד התמודדות בבעיות אלו.
היום, בגילך העכשווי, הינך רואה את אותם אירועים בעין של בוגר, ויש ביכולתך להתמודד בהם בזווית ראיה שונה מזו שהייתה לך כשחווית זאת בפועל.
הטיפול הנפשי איננו מסתפק בהעלאת האירועים למודע. הוא מביא לעיבוד האירועים על התחושות והרגשות שנגרמו בעטיו, לאחר העלאתם.
בשלב נוסף, מטרת הטיפול היא לתת כלים על מנת ללמוד לנהל התמודדות עכשווית עם כל המעיק עלינו בעברנו. שלב זה הוא השלב המכריע, וקשה לאדם לטפל בעצמו, תהיה מידת מודעותו העצמית גבוהה כשתהיה, כי יש כאן צורך ביד מכוונת, מרככת, או לחילופין דורשנית קמעא, שלא לתת למטופל לשוב להדחקות שהוא כה רגיל אליהם.
נראה לי שאת בדרך הנכונה, אבל אל תעצרי כעת, המשיכי לטיפול, כי מה שכתבת בשאלתך האחרונה, היא הסיבה שגורמת לך שלא לחוש את אותן תחושות של עברך – חסימה רגשית. והיא כנראה מופעלת אצלך גם כלפיי אירועי ההווה.
מקווה שעזרתי במעט
בהצלחה

שלום נועה
אפשר להבין מדבריך שב'"הדחקות" את מתכוונת שהתעלמת מדברים שהייתה להם השפעה רגשית עליך, במקום להתעמת/לדבר/להשתחרר מהם. מצב זה מעביר את הדברים לתת מודע ושם הם מקבלים כוח לנהל אותך וליצור חסימות ועכבות רגשיות וגם דכאונות.

נראה שהתחלת להשתחרר ולהתמודד. אולי תמשיכי בעצמך..להאמין ביכולת שלך

אם את חשה שנפתחת והתחלת לשים את הדברים המודחקים מול עינייך אולי עכשיו את זקוקה לעזרה וליווי בלהתמודד באופן מעשי ופעיל עם הדברים שנהגת להימנע מהם. עשית כבר חלק מהדרך. מה דעתך?