על סף אבדון

שלום עמוס
כפי שאני מבין מדבריך אתה חווה"אובדן, בילבול, חוסר חשק ומערבולת..". נראה לי שאלו הן אותות אזעקה לכך שאולי השתלבת מהר מדי בשגרה הנורמטיבית המוכרת. עד השחרורו מהשרות הצבאי גדלים וחיים במסגרות שמגדירות ציפיות די ברורות .חיים אחרי זה דורשים חיפוש ובירור עם עצמך מה אתה רוצה? מחייך? איך אתה רוצה או לא רוצה לחיות? האם יש משהו שאתה רוצה להגשים?

לא סתם צעירים רבים עוברים מעין "מסלול חניכה" בו הם נוסעים, בודקים את עצמם, את העצמאות שלהם, מכירים מקומות ותרבויות אחרות. זו תקופה של גיבוש זהות של אדם בתחילת דרכו כבוגר. לא שחייבים לנסוע, אבל נחוצה תקופה של חיפוש ובירור

מה שאתה מתאר יכול לבוא מכך שעקפת משהו בדרך שלך ואתה נכנסת לדרך סלולה ומוכרת, בלי שלקחת "חופשה" מהמסגרות בהם גדלת והתפתחת. מציע שתנסה התייעצות עם יועץ או מטפל, שיכול לשמש לך כמראה וכנותן חומר למחשבה. בכל קטע דרך בחיינו כדאי לקחת מדריך מתאים

תחזור לומר מה דעתך
אשמח לעזור