הגזמה

שלום. כפשוטו, יתכן שאת מגיבה ממקום של כמיהה לקשר ולזוגיות שלמים, קשר בו כלולים בני משפחה וחברים. מה דעתך?

לפעמים מתחת לאישיות הבוגרת ובמתפקדת ו"ההגיונית" נמצאים צרכים לקשר, להזנה, לבטחון ולחיבור עם דמות קרובה. צרכים אלה יכלים להיות "רדומים" או מודחקים, עד שנוצרת זוגיות ואינטימיות שפותחים צרכים וחסרים מהילדות המוקדמת. במצבי כאלה מגיבים כמו ילדים שאמא או אבא "נעלמו" להם - הלכו לעבוד או נסעו לחו"ל והילדים מרגישים נטישה.

פשוט חומר למחשבה

המשך לדבריו של מנשה כהן:

אולי אם תתחילי לתת ביטוי לכמיהה שלך - תוכלו לפחות להחליף בערבים כאלה קצת מילות תמיכה ואהבה כדי שתרגישי פחות לבד

ואולי שווה לשים לב אם אולי אתם רוצים משהו של ביחד יותר מלא? לדבר על זה, להרגיש את האופציה.

כל מה שקורה לך הוא מאד אנושי. קבלי את עצמך, אהבי את עצמך, עם הקושי והגעגוע.