מתביישת להביא חבר למשפחה

שלום לך. נראה לי שהסברת היטב את הדילמה שלך. את כאילו צריכה לבחור בינו לבינם, אבל את רוצה גם אותו וגם אותם. כמובן.

שאלה אליך: איך מקבלים אותך? את מעשייך? את רגשותייך? בדרך כלל? האם את מרגישה בטוחה וחופשייה לידם? להיות את עצמך לידם? האם בני המשפחה ביקורתיים אחד לשני? כלפי אנשים בכלל?

נסי לחשוב, לכתב ולחזור. צריך מעט דיאלוג.

אני לא מרגישה לגמרי חופשייה לידם. יש דברים שאני לא מספרת מחשש לביקורת, במיוחד מהכיוון של אמא שלי. היה לי פעם חבר שהבאתי הביתה וקיבלתי תגובה נוראית ממנה. היא לא אהבה אותו ועד היום אני זוכרת את זה. אני מפחדת שזה יחזור על עצמו. אז היא לא אהבה את החבר גם בגלל האופי, עכשיו המקרה שונה כי אני בטוחה שהיא תאהב את האופי שלו אבל לא את המראה לצערי. אני מרגישה שאם אני מציגה משהו פחות ממושלם זה לא בסדר. ואני לא רוצה לשמוע ממנה מה לא נראה לה בחברים שלי. זה ענייני האישיץ מצד שני היא רוצה לפגוש אותו. לא נעים לי גם ממנו כי הוא יבין מתישהו שאני מתביישת להביא אותו למשפחה. העניין הוא שאני בחורה יפה ולכן נראה לי שלראות אותי עם מישהו שלדעתה נראה לא הכי טוב יצרום לה

שבני המשפחה שלי ביקורתיים כלפיי אחרים בעיקר אמא שלי. אבא שלי נגרר אחי דעותיה, ואחי ואשתו גם כן מאוד מסתכלים על החיצוניות. הבעיה היא שהדעה שלהם חשובה לי אבל אני צופה מראש את התגובה שלהם, גם אם לא יגיו לי ישירות וזה גורם לי למועקה

שלום לך. הייתי שמח לתת לך מענה או דרך איך להתקדם הלאה בעניין שהעלית. מדבריך אני מבין שיש במשפחה פרפקשניזם וציפיות גבוהות למושלמות, מה שמקשה על תקשורת, קבלה ושינוי עמדות. נראה כאילו אי אפשר לרצות את אמא, ובין אם אמא תפגוש את החבר ובין אם לא - יש מצוקה. האם בעניינים אחרים אצלך היא מביעה שביעות רצון? לימודים/עבודה/עניין/בגדים/תסרוקת?

תחזרי. אולי נתקדם קצת.

אמא שלי היא אדם ביקורתי היא לא תמיד אומרת מה שהיא חושבת(משתדלת לפחות) אבל כשהיא לא מרוצה אפשר ישר לראות עליה.הבעיה שאני עם החבר כבר כמעט שנה ונראה לי זה מתחיל להיות לא נורמלי לא להפגיש אותם, הלא כן? נראה לי שאני מנסה למצוא אישור שזה בסדר, כדי שלא אצטרך להתמודד עם החוויה המזווויעה

מבין אותך, ומבין ללבך. קשה או אי אפשר לרצות את אמא, וזה תוקע את התקשורת והזרימה ביניכן. הנה את מרגישה מראש לא בסדר..כי את צופה מראש את התגובה שלה ואת התסכול שלך.