להתרחק מהחברה

שלום גילי. הצגת בעיה, אבל לא שאלת שאלה.
"השכל הישר" אומר שאתה לא הולך למקום בו אתה מרגיש לא טוב, לא נעים.. אבל יכולים להיות הרבה מקומות כאלה. השאלות שלי אליך - האם הדיבור שהזכרת היה בינך לבין בעלך? או עם קבוצת החברים? איך הוא מבין את המצב שתארת, שהם "מכרכרים סביבו" ומתעלמים ממך?

העצה שלי היא בשני כיוונים
ראשית, מה שקורה בזוגיות שלך - יש תקשורת? תחרות? קנאה? מה בן הזוג חושב/מרגיש?
שנית, מה את יכולה לעשות חוץ מלדבר איתם?

האם יש לך עניין להעמיק בבעיה? לראות מה זה העניין "להרגיש דחויה" או "אנשים לא מכבדים אותי"? מי צריך להיות אחראי שזה לא יהיה כך?

ממליץ לך לנסות לראות איך את מרגישה עם השאלות שהעליתי ולחזור לכאן

להת.

שלום רב. תחילה, תודה מקרב לב על המענה. אכתוב מקרה טרי שקרה לי ואודה על תגובתך ואחר אענה לשאלותיך משאלתי הקודמת בפורום. : ידידו של בעלי הגר בקרבת ביתנו, הזמין אותנו למסיבת אירוסין של ביתו שערך בחצר ביתו. חוץ מאשר לאחל מזל טוב, "הידידים" האלו לא החליפו איתה שום מילה, שום תשומת לב בניגוד לאחרים. קהל האורחים נכח כ-חמישים איש, הם לא היו מוכרים לנו. בעלי השמחה קיבלו כל אורח בכזו חמימות, כרכרו סביב כל אחד ואחת, ואני ובעלי ישבנו מאובנים על הכיסא. אחזקתי מעמד רבע שעה, לאחר מכן הצעתי לבעלי שנעוף משם כי לא מתייחסים אלינו, הרגשתי לא רצוייה, דחוייה כעין אויר. בעל השמחה במקרה עמד ליד פתח הדלת, נפרד מאיתנו בלחיצת יד ואמר (סתם מתוך נימוס) "שמחתי שבאתם." גרוני נחנק מכאב איך אפשר להתעלם מאיתנו לחלוטין מבלי שעשינו להם כל רע, הרי שתי שניות קשה להחליף איתנו מילה? מדוע לאחרים כן? כי הם יותר מיוחסים? חברי ילדות? גם כך הרגשנו לא נעים בנוכחות זרים, אז הידידים אמורים לתת לנו הרגשה טובה, רצוייה. התעלמו מאיתנו לחלוטין. אגב, כל התקשורת שלי והידיד מסתכמת באמירת שלום, והיי, ובין בעלי יש לו תקשורת מאד טובה. הם גם לא יוזמים חברות למרות שאני יזמתי והם מתחמקים מלהתקרב למרות שגרים קרוב מאד אלינו. אולי מרגישים שאנו לא "ברמה" שלהם??? אולי.... זכותם.. , אך לא מקובל עלי שמזמינים אותנו לאירוע כאילו לצאת ידי חובה, מתוך נימוס, ולהתעלם מאיתנו לגמרי. החלטתי, להימנע מלהשתתף באירועים שלהם, וגם בחתונת ביתם שתיערך בקרוב, ולשלוח את בעלי לבד בלית ברירה למרות שלא נעים לו, אך מבין אותי. כך אולי יבינו בחתונה שנפגעתי, ברגע שלא יראו אותי באירועים שלהם, אולי זה יעשה משהו בנידון.
לגבי שאלותיך בפנייתי הקודמת: חלילה אין קנאה, אין תחרות, אך מרגישה מאד מתוסכלת שבעלי טיפוס מאד פתוח בחברה, יש לו חוכמת חיים ויתכן שאנשים יכולים להפיק ממנו תועלת ע"י כך - הם יותר מדברים איתו, משתפים אותו והוא תמיד גונב את ההצגה באירועים. אני יותר עצורה . אין לי שום קנאה, אך יש לי תסכול שקבוצת ידידים מסויימת מדברת רק איתו ואיתי כאילו עושים טובה שאומרים שלום. לכן, אם אני מאד מרירה , , מתוסכלת, מאוכזבת מהזוגות הספציפים האלו- מדוע אני חייבת לכבדם בשעה שאני בשבילם כמו בובה בחלון ראווה, ולבוא לאירועים שלהם????. אודה על תגובתך, ומצטערת על האריכות.

שלום לך. אפשר בהחלט לחוש הזדהות אתך לגבי ההרגשה שמתעלמים ממך בצורה כה בוטה. גם השערות שלך שאולי אתם ,"לא ברמה" ולכן הם מתעלמים - אפשריות בהחלט. יש כאלה מצבים ביחסים בין אנשים. אפשר לא לבקרם עוד ולא יקרה דבר, אלא אם כן את מצפה מהם להכרה ולהערכה. אני שואל את עצמי [ואותך] למה זה ל כך מסעיר אותך? איך בעלך מגיב למצב? אני גם לא בטוח כלל שהם "יבינו" משהו אם לא תבואי לחתונה? נראה לי שעקרון ההדדיות צריך להתקיים באופן כלשהו ביחסים עם אנשים.

מקווה שתמצאי בדברי חומר למחשבה