יחסים בינאישיים לא טובים

שלום לך. מתעוררים הרבה סימני שאלה לגבי מה שעובר על הבת שלך. האם היחסים בינך לבינה היו קודם אחרים?טובים?האם היא עובדת?

אולי היא לא מאמינה שאת יכולה לעזור לה במשהו, במצב הנוכחי הלא ברור

האם יתכן להציע עזרה ספציפית - להיות עם הילדים לזמן מה, להכין מאכלים מסויימים, להיפגש בזמן קבוע וכ'

לא פשוט לה כנראה בעקבות פרידה

כשקראתי את הדברים שכתבה האם על הבת המתנכרת - חיברתי את זה למה שקורה לי עם בתי. שחזרה בתשובה לפני כ- 12 שנים. נשואה, אם לילדים קטנים, חיי נישואין לא טובים. בן ה-9 לומד בתלמוד תורה. ילד סקרן ותאב דעת. לא טוב לו במסגרת, אך האב מתעקש. המצב הכלכלי גרוע. חשבתי שבאהבתי אוכל לעזור, אך כל מה שקורה הוא - דילול אמצעי הכספיים (אמא סוגרים לנו את החשמל, הגז, עירייה, בגדים, צעצועים, אוכל), עגמת נפש ודאגה שלא נגמרת. נכון! אני לא יכולה להתמודד עם בעיותיהם - ולמרות היותי רציונלית ושקולה בדברים שנוגעים אלי, איתם - זה סבל מתמשך שלא נגמר, שפוגע בחי (אני בת 63)י. פניתי לפסיכולוגים, עובדים סוציאליים שעוסקים בבריאות הנפש, פסיכיאטר, רבנים... כל מה שנאמר לי - לא נעלם ממני, ורוב הדברים שנאמרו היו שהם חיים את חייהם ועליהם לפנות בעצמם לעזרה - מה שהם לא עושים. אז למה אני מנסה שוב ושוב לעזור להם ולא זזה לכיוון עצמי?

שלום לך. את מעלה בעיה סבוכה, אפילו בבחינת חידה. ברובד אחד - הגלוי, המוצהר - היא מתרחקת והולכת בדרכה; ברובד אחר - אולי מתחת לשולחן - קריאת מצוקה שמגייסת אותך..כי את אמא שלה והיא ילדה שלך מתחילת הדרך. יש שם כנראה עניין לא סגור ביניכן, אולי אצלה, אולי אצלך, או ביחסים. היא נזקקת לך [ואולי תלויה והייתה תלויה בך] והיא לא אוהבת את זה. אפשר שהיא נזקקה לסמכות ולביטחון שלא חוות בחייה קודם.. אולי אפשר לטפל בזה, כלומר את, לעצמך