היגיון ורצון

אז אחרי חודשים של הכנות נפשיות והתבודדויות לטובת עישון חשיש היום הגיע היום. היום אני מפסיקה לעשן חשיש!
יש לי את כל הסיבות הנכונות להפסיק- אני עושה את זה כבר שנים,זה מפריע לי להיות פרודקטיבית בעבודה, זה גורם לי לברוח מעצמי ויותר גרוע זה גורם לי לברוח מאחרים. להסתגר בבית בסופי שבוע לעשן את עצמי לדעת כדי שאף אחד לא יראה באיזה מצב אני.
ומה המצב שלי?
עזבתי את העבודה שלי מזה 8 שנים לטובת עבודה חדשה שבא רוב היום אני לבד. עזבתי את עיר מגורי והתרחקתי קילומטרים מכל האנשים שאני מכירה. אני רווקה בת 32 בלי חבר ואפילו לא באופק. אני עישנתי כל כך הרבה בחודשים האחרונים כדי לא לשים לב שזה המצב שלי ועכשיו?
עכשיו אני מפחדת!
מתה מפחד שאני צריכה לקחת אחריות על איפה שאני היום ולהרים את החיים שלי.
אני מתה מפחד שלא יהיו ימים יותר של עישון מטורף
אני מתה מפחד לעמוד חשופה מול העולם ולהגיד אני בת 32 ועדיין לא התחתנתי
אני מתה מפחד שאין לי אפילו חבר אחד לרפואה איפה שאני גרה
ואני מתה מפחד כי אני לא יודעת איך עושים חברים חדשים
אני מתה מפחד כי אין לי למי לספר את כל זה

והכי אני מתה מפחד להמשיך לעשן את החיים שלי!

והשאלה שלי- מה עושים עכשיו?