ניכור

היי
הבייעה היא כזאת : הרקע-
אני כמעט בן 18 ולפי דעתי מה שאני חווה נקרא ניכור (?)
אני גר בבית עם אמא אבא ואח
אבא שלי די מבוגר והוא "מהדור הישן" בן 65 כמעט מאוד מאוד שונה ממני ומהדעות שלי ממש ההפך הגמור ממני, ואמא שלי בת 45 ויותר קל לי תקשר איתה כי היא לא מיושנת כזאת ומבינה פחות או יותר.

עכשיו מה שהולך בבית אני ואבא שלי לא מדברים כמעט, הוא ממש משתדל ואפילו אומר לי מלא תדבר איתי ואני פשוט מתעלם ממש כואב לי הלב שאני כותב את זה עכשיו כי אני באמת אוהב אותו אבל אין לי נושא משותף איתו לא ממש יש לי על מה לדבר איתו ולספר לו, למרות שיוצא לפעמים שאנחנו מדברים וצוחקים שהוא מספר לי על סיפורי ילדות שלו מה הוא וחברים שלו עשו בדיחות וכו'. לפי דעתי הבעייה היא שהוא מבוגר כזה ואני צעיר והדעות שלנו מאוד שונות בכל תחום יש לצין שאני בטוח שאני מבין יותר ממנו וזה שיש לו ניסיון חיים לא אומר שהוא חכם גדול. תפיסת החיים שלו שונה מאוד משלי וכשהוא מנסה לברר לאן אני הולך עם חברים הוא שואל שאלות על היחסים בין חברים שהיו פעם ולא תקפים לגבי היום ואני מרגיש שאין לי כוח אפילו להסביר לו כי הוא לא יבין במילא.

לגבי האמא אנחנו מדברים אבל גם איתה אני מרגיש די דומה רק לא כל כך חזק. גם איתה הדעות שלנו נורא שונות ותפיסת החיים גם כן. היא מאוד דאגנית וכל דבר נכנסת לפאניה ושאני רגוע יותר ולא נלחץ מכל דבר וזה מה שמפריע לי אצלה היא גם שלילית מאוד קשה לי להתקרב אליה כי כל דבר היא חושבת שלילי וישר מגיבה שלילי..
מה אני עושה? איך פותרים את זה? ממש מפריע לי הקשר עם אבא שלי איך אפשר לשפר אותו?