איך מתמודדים עם רגשות אשמה ?

רגשות אשמה הם רגשות שקשה מאד להתמודד בהם. בעיקר אם אלו רגשות שנוגעות לילדינו.
אני חושבת שעצם זה שילדייך חשים שאת חשה כך, איננו גורם מחזק עבורם.
אין כאן אלמנט של צדק, אבל בעלך נוהג בצורה רציונלית ואילו את בצורה רגשית.
האפשרות היותר טובה הנראית לעין במצב שאיננו עומד להשתנות טכנית היא, לחפש את הדברים החיוביים ולנצלם.
לא ציינת באילו גילאים ילדיך, אבל אין ספק שאם תשוחחי איתם בצורה גלויה, תוכלי לתת להם כר לביטוי בעיותיהם, תלמדי גם אותם למצות את החיוב שקיים, ותנסי ללמדם להתמודד במצבים הלא חיוביים בכך שיחזקו את עצמם מול המציאות, את תתני להם כלים ראויים להמשך חייהם כבוגרים.
יש מצב נתון - עם מצב זה יש להתמודד ולהוציא ממנו את המיטב.
את זה את חייבת לומר לעצמך, ואז יהיה בך הכוח לומר זאת להם.
נראה לי שאם תנהגי כך, רגשות האשם יורידו מינון.
יש כלל ברזל: להתחרט על העבר איננו עוזר להתמודד עם ההווה.
מקווה שעזרתי.

שלום. בנוסף לדברים של קורין עולה בדעתי כיוון מחשבה נוסף מתוך הבנה שאנו עושים כל הזמן טעויות ואחר כך משקיעים מאמצים גדולים לתקן אותן ולא אחת אנו עושים עוד ועוד טעויות.

אנחנו פשוט רוצים שהכל יהיה בסדר..

אספר לך סיפור, קטע מספר שאני קורא, "ההרצאה האחרונה" מאת רנדי פאוש. הקטע מתאר אירוע בינו ובין אשתו. כשהוציאה את המכונית שלה מהחניה הביתית היא פגעה במכונית השניה שלהם, כך ששתי המכוניות נפגעו. כמה נורא או לא נעים היה לאשתו. היא היתה נחמדה בארוחת הערב עד שספרה לו את האירוע עם התנצלות ואמירה שמחר שהיא תדאג לתיקון. כשהתברר שרק הפחים נפגעו, הוא אמר לה שלא מתקנים כלום. אשתו הייתה בהלם: אנחנו באמת ניסע במכוניות דפוקות?..הוא חותם את הפרק במשפט שאהבתי: לא כל דבר צריך לתקן..

פשוט חומר למחשבה..תראי מה את יכולה לקחת מזה כדי להתעודד
אולי תרצי לכתוב, כי זה נושא הנוגע לכולנו