מחשבות טורדניות

שלום. מאחר שהיית בטיפול פסיכולוגי, אני תוהה מה נשאר לא מטופל. התיאור והקישור שלך לחוויית המשבר מגיל 16 יחד עם נוכחות ועזרה של אביך ואולי גם ההתערבות של הפסיכיאטר רומזת אולי שיש דברים לא סגורים.

עניינים לא סגורם טבעם הוא להציק ולהטריד את האדם עד שיטפל בעניין וישחרר את הטראומה.

עושה רושם שהייתה לך חוויה קשה והיא לא נרגעה כי אולי לא נסגרה אז בצורה מתאימה. שווה לבדוק את השערה הזאת עם מטפל.

האם את זוכרת באופן חי את רגעי המשבר? האם יש לך או היו לך חלומות שמתקשרים לאירוע המשבר? ומה היו בעצם הגורמים למשבר?

תוכלי לכתוב שוב לכאן

למנשה שלום כשהתחלתי את הטיפול אצל הפסיכולוג וספרתי לו על האירוע שקרה לי בגיל 16
הוא לא התעכב על זה באופן שינקה ממני את הטראומה ואמר לי שלא בכל טיפול חייבים לרדת לשורש הבעיה מה שאני זוכרת זה שיום אחד אחותי ואני הלכנו למקום העבודה של אבי ובדרך
פתאום הרגשתי שאני נחנקת ונכנסתי לפאניקה אבי לקח אותי לבית חולים ושם חשבו שיש לי דלקת
בגרון ונתנו לי אנטיביוטיקה שכמובן לא עזרה כי זה היה סוג של התקף חרדה ואני זוכרת שאבי ז"ל
אחרי כמה ימים שלא הרגשתי טוב לקח אותי לפסכיאטר יותר מזה אני לא זוכרת לפרטי פרטים .
בתודה יסמין

שלום לך. לא ניתן לדעת מה היו השיקולים של הפסיכולוג שלא להתעכב על האירוע של החרדה - לבדוק מה קדם לזה..ואולו דאגות וחששות היו לך באותה תקופה, מה חנק אותך ומה החנתקת מבחינה רגשית, ואיך זה קשור בדמויות אחרות בחייך..קשה לדעת.

אבל אני מתרשם שזו חוליה חסרה. ההבנה והידיעה מה עורר את התקף החרדה צריכות להיות חלק מהטיפול והשינוי כדי שהשפעות החיביות של הטיפול ישקעו ויובנו בצורה שלמה..

אם זה מדבר אליך - תשקלי כניסה לטיפול שאולי יכול להיות קצר יחסית.

אני מתרשם שאת צריכה לפגוש את העומק שלך בלי לפחוד כל כך.

אם את כותבת - תצייני בת כמה את עכשיו.

אניבת 50 במשך השנים חייתי חיים רגילים שמידי פעם היו לי נפילות קטנות שהייתי מצליחה לצאת מהן אני נשואה עם 3 ילדים לפני 6 שנים באמצע העבודה היה לי התקף חרדה קשה וז הלכתי לטיפול פסיכולוגי במשך 4 שנים לסירוגין הטיפול עזר במקצת ולפני 5 חודשים חזרו לי החרדות במיוחד הפחד שאני משתגעת ומשוגעת וזה מפריעה לי אני מוכנה לעשות כל מה שצריך וניתן כדי לצאת מזה לתמיד בתודה יסמין

אנסה לשאול שאלות נוספות לאלו של מנשה.
נסי להיזכר באיזו סיטואציה היית כשהתקף החרדות צף ועלה.
האם היא דומה במשהו לזו שהייתה לך בצעירותך?
נסי לברור את הסביבה, הצבעים, הריחות, המראות, התחושות, האירועים, משהו שעשוי להיות דומה.
ברגע שיצוץ משהו שכזה, תוכלי להבין יותר, מהי הסיבה לתחושת החרדה.
טיפול בדמיון מודרך, יכול גם הוא להוציא ממך במספר פגישות את הנסיבות וללמוד להתמודד בהן, כשהן תהיינה ידועות לך.
ולגבי הערתו של בעלך, בקשי ממנו שיתמוך בתחושותייך ולא יבטלן מתוך רצון לגונן עלייך.
מקווה שעזרתי.