שאלה

אני מסתכל מנקודת מבט גבוהה ושם לב שהחיים לא מתקדמים לשום מקום. לא מבחינה סביבתית של עבודה או חברים. אני לא מתבגר, לא נהיה אדם חכם יותר, לא נהיה אדם טוב יותר, כאילו הניסיון שאני אמור לצבור מתאדה לאנשהו. זה מרגיש כמו קיבעון מסויים, אני מניח שכל מי שנמצא סביבי מתקדם ורוחש ידע, ניסיון, חוויות, דברים שמעשירים את האישיות שלו ואת המהות בתור בן-אדם, ורק אני לא. כאילו אני רץ במקום. אני רוצה להיות חכם יותר, אני לא מבין רגשות, אין לי מטען רגשי שאני יכול לשתף או לרגש אחרים, אני רוצה להיות מהאנשים שלוקחים חלק בשיחות עמוקות, להרגיש אינטיליגנט, בוגר. אבל אני ממשיך להרגיש כמו ילד קטן, מפונק, בכיין. אני לא מייצג בנאדם שהייתי מסוגל להעריך או לכבד מהצד. אפשר להגיד שאני מאוכזב מעצמי. לחלוטין...

אשמח לתגובה.