שאלה

שלום לך. מה שאת מתארת הוא מצב של דכאון - אלה המחשבות, הרגשות והיחסים עם אנשים במצב הזה. לא כתבת בת כמה את וכמה זמן נמשך מצב זה, והאם היה אירוע או קטע שחווית אותו כמשבר?

יוצאים ממצבים כאלה. צריך סבלנות ואולי להיעזר גם, לזמן מה, בטיפול תרופתי מתאים. יש בטח הסבר וסיבות למה את במצב הזה ואת צריכה לגלות את הסיבות והנסיבות למצב הנוכחי. לרוב זהו משבר התפתחותי, כלומר משהו שאת צריכה לעבור כדי "לשדרג" את עצמך, להתפתח, לצמוח, להתבגר..אולי נסי גם לזכור ולרשום חלומות ולהביא אותם לטיפול שלך..
אם יש שאלות - אשמח לענות כאן
בהצלחה

עדי, שלום:
ניכר שאת סובלת הרבה ואת שרויה ביאוש. יחד עם זאת תמיד יש תקווה ועליך לבחור להסתכל לכוון התקווה.
את נמצאת בטיפול וגם נעזרת ע"י פסיכולוגית אחרת בפורום, אבל חסרה לי התרומה שלך לריפוי והוא העזרה העצמית. במילים אחרות אם את לא בוחרת לעזור לעצמך, ולא בוחרת בחיים במקום בהרס העצמי ואם את לא מחליטה שעלייך לעזור לעצמך ובנוסף לתת מקום לעזרה שאת מקבלת, העזרה החיצונית שאת מקבלת נופלת לתוך כלי ריק.
יתכן שנכנסת למעין דפוס הרסני לעצמך וקשה לך לצאת "מההרגל" הזה. דרוש ממך אומץ והחלטה כדי שתבחרי בדרך של התקווה ושל החיים ואז כל עזרה שתקבלי תשא יותר פרי.
מאחלת לך שתחליטי לכוון הנכון!
תזכרי שתמיד יש תקווה.
ברכה

עדי שלום:
את מדברת על הרבה יאוש וניכר כמה את סובלת. יחד עם זאת את נמצאת בטיפול וגם נעזרת בפסיכולוגית בפורום וזה לא כל כך עוזר. אני חושבת שאת לא החלטת עדיין החלטה בסיסית האם את הולכת לכוון התקווה והחיים במקום לדרך של הרס עצמי.
רק ככה תוכלי למצוא פשר חיובי לטיפול ולעזרה שאת מקבלת מבחוץ.
עלייך לרצות להיות נעזרת ודרוש אומץ כדי להחליט שאת הולכת לכוון החיים.
יתכן שכבר נוצר דפוס אוטו-הרסני ו"הרגל" ליפול תמיד לתהום. עליך לאתבר הרבל זה ולהחליט בעד החיים.
תזכרי שתמיד יש תקווה.
מאחלת לך אומץ לב ושנוי בגישה שלך לכוון התקווה והחיים.