פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ביתי בת ה 11 משקרת לי למרות שדיברתי איתה מס פעמים שכדאי לומר את האמת ושאני לא מרשה לה לשקר לא לי שאני אמא שלה ולא לאף אחד אחר . בעבר קיבלה על דברים כאלה עונש. היום היו 10 שקלים על המדף וידעתי שהיא לקחה לא משנה כרגע איך .
שאלתי אותה היו 10 שקלים על המדף לקחת אותם היא אמרה לא אמרתי בטוח ?אמרה לא אמרתי לה אמרנו שאת לא משקרת יותר תחשבי טוב זה היה כאן לפני 10 דקות אמרה לא.
אמרתי לה טוב אם את חיה עם זה בשלום בתוך תוכך עם השקר שלך אז בסדר היא אמרה לי את רוצה להאמין תאמיני את לא רוצה על תאמיני .
אחכ עלתה לישון עליתי איתה למיטה ואמרתי לה למה את משקרת ראיתי אותך לוקחת את הכסף היא אמרה חייכה ואמרה ככה אמרתי לה שוב למה שיקרת ככה כי לא היית נותנת לי אמרתי לה אם היית אןומרת למה והייתי רואה לנכון שאת צריכה הייתי נותנת לך.
נתתי לה עונש לכתוב 100 פעם אני לא ישקר יותר לאמא ו 100 פעם לא לקחת משהו שלא שייך לי ללא רשות.
היא בכתה והתעצבנה אמרה לי אני יכתוב 50 50 לא 100 פעם לא הסכמתי.
להגיד שזה יעזור לא חושבת כבר ניסיתי בעבר אבל אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות אני ככ מאוכזבת ממנה כמה שאני מסבירה לה שאפילו אם יש משהו שאני יכעס עליו עדיף להגיד תמיד את האמת ולהתמודד ולא לשקר וזה לדבר לקיר.
היא כבר ילדה גדולה זה משתרש בה אני ככ אוהבת יושר והגינות היא הבת שלי והיא מאכזבת אותי ואני שונאת אצלה את התכונה הזאת וזה פשוט עצוב לי .
עונשים לא עוזרים אז מה כן יכול לעזור ,דיברתי עשרות פעמים מה עוד ?
אני מיואשת ,למשל היתה תקרית בכיתה שהיא היתה מעורבת אני לא יודעת אם היא דוברת אמת אמרתי לה מזמן שאם היא תמשיך כך יום יבוא ואני לא ידע אם להאמין לה או לא ובאמת שסיפרה לי את הסיפור אני נוטה להאמין לה אבל אמרתי לה שיש ניצוץ קטן בתוכי שאומר אולי היא משקרת אני לא יודעת ...אלא אם כן היא תחליט שהיא לא משקרצ יותר ועם הזמן נדע שהיא כבר דוברת רק אמת. כל הדיבורים לא עוזרים ץ
עזרה בבקשה כאן בפורום אני פשוט מיואשת ומאוכזבת. מקנאה באימהות שהמילה של הילד שלהן זו מילה .
לא יודעת אולי טעיתי איפה שהוא ?לא יודעת מה לחשוב ?אולי זה האופי שלה ?

שלום רב

ביתי בת שנתיים ויש לנו תאומים בני ארבעה חודשים.
הקטנה ישנה עד לפני כחודש במיטת מעבר בחדר שלנו ועכשיו עברה לחדר שלה אבל ישנה עם בעלי מכוון שהוא צריך לישון על מנת לעבוד למחרת.
בהתחלה הכל הלך חלק ואז לפני מספר ימים היא התחילה להתעורר בכל לילה בצעקות של איה ואוי בוואי וממש עצבנית. הרופא חוץ מקצת אודם באוזן לא מצא כלום דבר שגורם לי לחשוב שמדובר במשהו פסיכולוגי. היא מקבלת הרבה תשומת לב מרגע שהיא מגיעה מהגן ממני וגם יציאות משותפות עם בעלי לבד שלושתינו. אני מתחילה לחשוב שאולי קורה משהו בגן אבל קשה לדובב אותה. בדרך כלל היא מאוד אוהבת להישאר בגן ולא ממהרת ללכת כשאוספים אותה אבל מדובר במקום פרטי עם תחלופה רבה של מטפלות. אני כבר לא יודעת מה לחשוב וממש מתוסכלת מהלילות האחרונים וכמובן דואגת.
אשמח לשמוע את עצתכן

תודה רבה מראש

שלום רב !
ברצוני לשאלו לגבי מקרה שקרה לי עם בני הוא בן 5.5 ומשחק עם בנה של חברתי שיותר קטן ממנו פעם אחת מתוך משחק הילד שלי הוריד לילד הקטן ממנו את המכנסיים והכה אותו בטוסיק ושרט אותו ממש כמעט עד בפנים בתוך הטוסיק עמוק לאחר המקרה הסברתי לבני שזה אסור שהטוסיק זה אינטימי שאסור לגעת לאחרים ואסור שאחרים יגעו בך שאלתי אותו אם מישהו עשה לו את זה גם וטען שלא מאז עברו חודשיים המקרה לא חזר על עצו עד להיום ששוב שרט את אותו הילד בטוסיק
יש לציין שזה פעם שניה שקורה ותמיד עם אותו ילד ולא היה מקרה דומה עם ילדים אחרים
מה את/ה מציעים לי לעשות? איך אפשר לטפל בנושא? לדעדכם בני זקוק לשיחותעם בעל מיקצוע ? יכול להיות שזה מעיד על הטרדה מינית שהוא עובר? או שזה סתם משחק של ילדים והוא לא מבין עד כמה זה חמור ....

תודה על תשובתכם מירב

שלום
אני אם יחידנית ויש לי תאומים בני 5, הם ילדים רגילים ובגן אין תלונות מהגננת.הבעיה היא כשאני יוצאת איתם הם לא כל כך מקשיבים לי, לחנויות אי אפשר להכנס כי הם נוגעים בכל דבר וכשבאים אלינו אורחים הם פשוט משתוללים ומציקים ומדברים עם כל זר שמגיע(כגון שליח של פיצה).השיא היה כשלקחתי אחד מהם לקלינאית תקשורת(הוא לא מסוגל לבטא את האות ריש),הוא לא שיתף פעולה כלומר לא עשה את מה שביקשה ממנו והיה חסר מנוחה והקלינאית לא היתה מוכנה לטפל בו.אשמח לעיצה.
תודה

שלום רב
יש לי ילד בן 9 שלאחרונה התחיל להביע חששות מפני מוות וכל דיבור על מוות מכניס אותו למתח ועצבים, לדוגמא אתמול אחיו דיבר איתו על משחק יריות ואמר לו שהוא הרג אותו ומזה הוא נכנס ללחץ והתחיל לבכות שהוא מפחד למות או שאנחנו ההורים נמות והוא ישאר לבד
איך מתמודדים עם עניין כזה

תודה
גיא

אני אמא לבן שנתיים ושבעה חודשים. התחלתי לגמול את הילד בספטמבר. עד היום כמעט 5 חודשים של עליות ומורדות...בעיקר מורדות. נדיר שהילד מבקש בעצמו ללכת לשירותים. הייתה תקופה שכבר ישב על הישבנון ועשה את צרכיו אך בשבועיים האחרונים חלה רגרסיה רצינית כאשר לוקחים אותו לפיפי בקושי עושה וכצריך לעשות קיבה יכול להתאפק אפילו 3 ימים, מסרב ללכת לשירותים, אומר שזה מפחיד אותו ולבסוף מתחבא מאחורי הספה ועושה את צרכיו בתחתונים. במהלך כל תקופת הגמילה בהתחלה עוד היינו סבלניים, ככל שעבר הזמן לפעמים כעסנו ושאלנו למה אתה עושה בתחתונים צריך לעשות בשירותים. מאז הרגרסיה אנו מנסים לקבל זאת בסבלנות, אומרים לילד לא נורא בפעם הבאה נעשה בשירותים, מנסים שלא לעשות מזה עניין ולעבור הלאה אך העניין מייאש, במקום להתקדם אנו רק הולכים אחורה. יש לציין שבלילה הילד עם טיטולים מתחילת הגמילה וקם בבוקר כשהטיטול מלא. אין לי ספק שהתחלנו את תהליך הגמילה מוקדם מידי אך גם אין דרך חזרה. מה עושים? אנחנו כבר ממש מיואשים. נעמה.

שלום רב,
אחייני (הבן של אחותי) בן ה-17 סיפר לבני שהם באותו הגיל שהוא מעשן גראס, ג'נטים ומעשן סיגריות, בני המודאג סיפר לאחי שהוא מאוד קרוב אליו, אנחנו לא יודעים מה לעשות אם המידע הזה, שבטח לא רוצים להוציא את בני מלשן ולספר לאחותי, האחיינים מאוד קרובים, גדלו יחד, אחייני התחיל לעבוד ומשם הוא ממן את החומר, אנחנו לא גרים באותו עיר, אנחנו משפחה מאוד מגובשת, אנחנו מאמינים שזה בא מהחברים שהוא מסתובב.
לפי טענתו של הילד, הוא אמר שהוא רוצה להפסיק לעשן בגלל הצבא, ההתלבטות שלנו זה אם לספר להורים או אם יש דרך לעזור לו.
אודה לכם על עזרתכם.

שלום רב,
יש לנו תאומים בני שנה ו 4 חודשים.
מסיבות שונות - עד היום ישנים בחדר שלנו ההורים (כל אחד במיטתו).

אנו עוברים דירה בעוד כחודש, שם יהיה להם חדר משלהם.

אנו מתלבטים האם להעבירם מיידית לשינה בחדר החדש,
או לתת להם פרק זמן להסתגל לבית החדש בעודם ישנים איתו בלילה ולאחר מכן להעבירם לשינה לבד.

נודה לעצתכם בנושא זה

פרטים נוספים - התפתחות תקינה. בד"כ לא ישנים במהלך היום. בלילה הולכים לישון כשהם לבד בחדר. בד"כ נרדמים לבד. לא אוכלים בלילה, לפעמים מתעוררים למוצץ או קצת מים.
הילדים מאוד מורגלים לבית, יודעים איפה נמצאים הדברים. כאשר רוצים לישון הולכים לכיוון החדר וכו'.

מדובר בילד עליז ומלא חיים שפתאום לפני שבועיים לא רוצה אחרי חזרתו מהגן
לצאת ברגל לסבתא וסבא שתמיד שמח לטייל ברגל לביתם הלא רחוק,ועתה מסרב
לצאת לטיול בשבת ובכלל...רק לגן ובחזרה.נראה כי הוא חרד מאד ממשהו .בתחילה חשבנו שזה יחלוף(אולי חלם או שמע על משהו מפחיד) אבל קורה להפך.ניסינו
בעזרת ציור וסיפור לגלות כוון לפחות שאלנו שאלות לא ישירות והילד שהוא פתוח מאד נראה סגור.לנו נדמה שאולי מדובר בפחד מכלב. יש לציין שאף פעם לא הלך ללא לווי כך שנשלל חשד לתקיפה וכד".מה עושים?יש לערב את הגננת?החשש שאולי יגלה שהיא יודעת וגם לגן לא ירצה ללכת...

תודה

שלום
יש לי בן בן 6.5, לומד בכיתה א. בבית ספר כל הזמן מתלוננים שהוא לא רוצה לבצע משימות, מרבה לצייר ולקשקש במחברות לחלום. מצד שני הוא כן מבצע חלק מהמשימות החשובות שסיכמתי איתו ועם המורה. הם גם אומרים שהוא מרבה לשחק לבד למראות שילדים אחרים רוצים לשחק איתו. יש לציין שמבחינת הידע אין לו שום ליקויי למידה, הוא קורא שוטף הוא חזק מאוד בחשבון ויש לו ידע נרחב בהרבה תחומים וגם אם נראה להם שהוא לא מקשיב הוא כן מקשיב ויודע לספר לי מה למד.הוא גם מאוד בטוח בעצמו ויודע שהוא חכם, אבל ממש לא רוצה להראות את זה בבית הספר. בבית הוא ילד שונה לגמרה, כל משימות כיתה שהוא לא עשה המורה נותנת לו להשלים בבית והוא משלים אותם מהר מאוד, מרוכז ובלי שום בעיה. הוא גם לומד לנגן בפסנטר וטוב בזה .אני לקחתי אותו לנורולוג לבדיקה והוא אמר שיש לו קווים של קשב וריכוז (על סמך מה שאומרים בבית הספר). אבל אני ממש לא יודעת אם מדובר בקשב וריכוז. כי איך יכול להיות שהוא כל כל טוב בבית ואין לו שום בעיה. אולי מדובר במשהו היתנגותי, באיזה בעיה ריגשית שלא נותנת לו לעבוד טוב בכיתה. בבית ספר הוא נראה כמו ילד מוזר אבל בבית הוא לגמרה ילד שונה. בבית ספר המליצו לנו על הבדיקה פסיכיאטרית מקיפה. מה תמליץ לנו למי לפנות, האם לאבחן קשב וריכוז בבדיקת TOVA או לאבחן בעיה ריגשית. מי יכול לעזור לנו? תודה .

שלום

יש לי 3 בנות :8 ,5, 8 חודשים

ואני מודאגת מהתנהגותה של ילדה בת ה5

מאז היותה בת שנתיים מגרדת כל עקיצת יתוש עד לקבלת מוגלה וקבלת טיפול אנטיביוטי עקב זיהום. הדבר היה קורה בעונת היתושים והפסקה בחורף. בגיל 4 וחצי ושהתחילה להבין שזה משאיר לה צלקות קבועות היא ניסתה להתאפק מגירוד. אך בגן שוב היתה פותחת את כל הפצעים, לדברי גננת מאוד חברותית ומשתלבת יפה. לאחרונה כשזה הפך נושא מרכזי לדיון שאני מסבירה שזה מוביל לזיהום, משאיר צלקות, מבטיחה לתגמל על איפוק ובסוף גם מאיימת להעניש כמו לא ללכת לחברה או לא לשחק במחשב. היא מבינה הכל אבל שוב זה קורה ויותר גרוע, היא מגרדת כל שריטה, כל שפשוף,

היא חוזרת מגן עם פצעים חדשים בקוטר של ס''מ. אח''כ אני מגלה על גופה נקודות חן שהיא גירדה ויש כתם דם במקום -היא עושה את זה גם במיטתה, גם כשהיא בשירותים

איני יודעת כיצד לנהוג איתה

זקוקה לעזרה

תודה

אני אמא לילד בן 8 , כיתה ג'. בעיות חברתיות קשות בכיתה, כלפיו שגובלות בהתעללות מילוילית בינתיים.כל יום הוא בוכה, ירד בלימודים. לא מוכן שנערב את המחנכת מתוך הבנה שלו שהיא לא יכולהלעשות כלום. פנינו למנהלת ביה"סף אך ניכר שאין להם כלים להתמודדות. רציתי להעביר אותו ביה"ס והוא מסרב כי אני מלמדת בביהס שהוא לומד. הוא אמר תני לי להתמודד אני מעדיף לסבול. קשה לי לשמוע את ולא נראה לי הגיוני לתת לו לסבול. מה עושים?

בהמשך לשאלתי: קראתי על תסמונת פיקה, ואעשה לבני בדיקת דם, לחוסר ברזל,או אנמיה,קראתי גם שאחוז גבוה מדובר בבנים, ואחוז גבוה מהם לאחר בירור יש להם ספקטרום אוטיסטי.
בני אוהב יודע להעסיק את עצמו, מה גם שהוא לבד בבית, אוהב שחברים באים אליו, וזה לא קורה הרבה.
ברצוני לציין שהוא ילד מאוד חכם, בבית ספר תמיד מקבך תעודות הצטיינות.
האם ללכת קודם לבדנו אנחנו ההורים לפסיכולוגית לילדים,? , או לאן? מה עלינו לעשות?, והאם אפשר להמליץ לנו על מישהו?
תודה רבה, ואודה על התשובה המהירה.

שלום רב,
יש לי ילד בן שבע וחצי, אשר כמה שבועות אוכל מחקים, את המחק וקצת מהברזל בעיפרון, קצת מעטיפות הספרים, קצות הדפים, כמה פעמים תפסתי אותו בחדר עם חוטים בפה, וכשאלתי אותו הוא בלע.
כששוחחנו איתו הוא אמר, שאכל קצת דבר,צבעים.
מדובר בילד חכם,תלמיד טוב,ילד סופר רגיש, ילד שגדל לבד, כי אחיו גדולים ורוב הזמן לא נמצאים בבית.
ברצוני לציין שמאז שהיה קטן, בערך מגיל שנתיים וחצי, שלוש,כל כמה חודשים טובים, או שנה, היתה לו התנהגות שהיתה חוזרת על עצמה.
אני מאוד מודאגת, מאחר ושוחחנו איתו,ואף בעלי צעק עליו,והוא קיבל עונש,ושוב היום הוא אכל את המחק בעיפרון,וקצוות דפים בחוברת.
מה עלי לעשות?

תודה רבה, מהאמא המודאגת

שלום ,
בני בן שבע בכיתה א' .ילד מאד נבון וחד לשון .
לא פעם שאלתי אותו שאלה פשוטה כמו - רוצה עגבניה ? וקיבלתי מענה "מה זה עגבניה ?" בתחילה חשבתי שהוא משחק איתי אבל עם הזמן אני רואה שהוא שואל כך על עוד דברים שאת משמעותם הוא מכיר ויודע .
כמו כן יש לו בעיה - לפני /אחרי ..אתמול /מחר .
איני יודעת לאן לפנות ואם בכלל ...
תודה