פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,

אראל בן 11 וחצי.
לפני שנה וחצי נפטרה אמו דאז אשתי ממחלת הסרטן.
אראל תמיד היה חרד ואובססיבי לכך שיקרה לו משהו, שוטף ידיים לעיתים דחופות, פוחד נורא דבר שנמשך עד היום.
אראל משחק ושמור ומטפל באחיו בן השנתיים וחצי בצורה יוצאת דופן.
אראל ילד שמן באופן יחסי.
לפני שנה נכנסה לחיינו אשתי הנוכחית.
היא פחות אוהבת אותו מאשר את הגדולה שלי והתינוק ואראל מרגיש את זה .
לצערי היא לא מספיק חכמה כדי להסתיר את ולאחר נסיונות חוזרים ונשנים הבנתי שדרכה אני לא יכול לפתור את הקושי.
אני מנסה לגרום לאראל להתעלם ממנה לחלוטין.
בינתיים אני לא כל כך מצליח.
לפני כשנה הוא סבל מחרדה, נסענו לפסיכיאטרית לילדים והיא נתנה לנו תרופה שניסינו מספר פעמים והיא לא עשתה טוב.

מה עושים?

אני חייב לציין כי אשתי ואני הולכים כל שבוע ליועץ שהוא גם פסיכיאטר.

יעקב

ילדתי בת 8 לאחרונה מתלוננת שילדים מעירים לה לגבי השפם(יש לה שיעור יתר ושפם שחור ובולט) אמרתי לה שהיא תגדל קצת ונטפל בזה. כי זה משהו שיהיה קשה לה כרגע להשתעבד לטיפול בו. אתמול שמתי לב שיורד לה דם ליד האף ושהתקרבתי שמתי לב שהיא גילחה את השפם עם סכין שאני משתמשת בו להורדת שערות ברגליים ובנוסף נפצעה מהסכין.דיברתי איתה ברוגע ושאלתי אותה למה עשתה את זה ?והסברתי לה שזאת לא הדרך וזה מאוד מסוכן. היא ילדה מאוד חכמה ומיושבת(היא לא עושה דברים בלי רשות או מסוכנים) אני לא יודעת אם היא כרגע יכולה לסבול את הטיפול כל כמה ימים עם חוט כי זה מאוד יכאב לה.לייזר אין אפשרות לעשות בגיל כזה ומשחה זה בדיוק כמו גילוח. במידה והיא תתלונן מה אני צריכה להגיד לה? האם להזכיר כל פעם שהיא עשתה את זה לעצמה?

שלום!
רציתי להתייעץ על ביתי היחידה, שכמובן כמו כל אם, אכתוב שהיא מאוד מפותחת לגילה: גלמול מעל חצי שנה, מדברת הרבה לפני כן וכיום מביעה את עצמה היטב וברגישות. היא מאוד מודעת לעצמה, קוראת סיטואציות חברתיות היטב ומגלה רגישות גבוהה מאוד למשפחתה הקרובה וכן לחבריה. יש לה זיכרון מצויין והיא מזכירה לנו רבות דברים שהתרחשו לפני זמן רב, בפרטי פרטים.
בשבועות האחרונים, היא מתעקשת שנפנה אליה בשמות של שני ילדים מסויימים מהגן אליו היא הולכת. היא רוצה שנפנה אליה בשמם, וכן שנמיר את כל הפנייה שלנו אליה ללשון זכר, למשל:"אורן, תאכל יפה בבקשה." היא מתקנת אותנו אם אנו שוכחים ומאוד נהנית שאנו פונים אליה כך. רוצה לציים שאיננו מתנגדים לכך כלל אלא זורמים איתה לגמרי, מתוך הנחה שזהו שלב טבעי. אולם בימים האחרונים זה התגבר, היא "מחליפה את הזהויות שלה" לפעמים מספר פעמים באותה הסיטואציה ורוב הזמן היא רוצה שנפנה אליה בלשון זכרית. בזמן שאני מדברת איתה, היא מודיעה לי ש"היא אורן" ולאחר כמה משפטים שלי היא משנה "אני שי" וזה מתחיל להטריד אותי מעט.
ארצה להוסיף שאחד משני הילדים הוא כבן גילה, והשני קטן ממנה ביותר מחצי שנה. באופן כללי, היא אחת מהגדולות בגן והיחידה פרט לאותו אורן, שגמולה.
ארצה לדעת אם יש לי סיבה לדאוג או שעליי להמשיך לפנות אליה בלשון משתנה. היא גם מבקשת מאבי ואימי שלוקחים חלק פעיל מאוד בגידולה, שכן אנ סטודנטית ובעלי עובד שעות ארוכות, לפנות אליה כך. לעיתים היא אף מוסיפה ומבקשת שנדע שהיא "אורן תינוק" ולכן, רוצה שנתנהג אליה ונדבר איתה כמו אל תינוק.
המון תודה על ההתייחסות ושתהיה המשך שבת מקסימה!
עדי

יחידה בת 11 שאומרת לי אמא אם את ואבא חס וחלילה את יודעת..(היא מתכוונת שאם חלילה יקרה לנו משהו)מה אני יעשה לך לפחות יש את אחיך לא ידעתי מה להגיד לה אמרתי לה שנדבר על זה היא היתה צריכה ללכת בדיוק לאן שהוא.
גם לפני חודש אמרה אותו דבר ואפילו בכתה אני פשוט נקרעתי אני לא יודעת מה לעשות בעיניין כי א . אני בת 40 ב. אני בתהליכי גירושין ג. לשנינו יש בעיות פריון?
אני עצמי גם בלי שהיא תגיד ככ דואגת לעתיד שלה צריך שחוץ מההורים יהייה עוד מישהו קרוב בעולם כמו אח או אחות זה שובר אותי ואני רואה אותה מודאגת ילדה בת 11 על מה היא חושבת ..
תעזרו לי פליז

שלום,
בתי (כרגע בכורה) בת ה-3 בחודשיים האחרונים נוטה להתעצבן על החברים שלה ועלינו ההורים מכל דבר. אנחנו מגיעות בבוקר לגן הילדים אומרים לה שלום והיא עונה לא, אתם חוצפנים, אתם לא יפים.
ילדה באה לשחק איתה והיא מתחילה לבכות ולהלשין עליה לגננת שהיא אמרה לה משהו לא יפה או הרביצה לה , מה שלא נכון.
אני לא יודעת איך להתנהג. בגן אמרו לי להתעלם אך מצב זה נמשך כחודשיים!
גם אלינו היא מתנהגת ככה , בהתחלה צחקנו כי זה היה מתוק, אח"כ התעלמנו ועכשיו אנחנו כבר חוששים שזה מבטא משהו שאנחנו לא מבינים.

אני חוששת שאולי מתנלכים לה בגן ומדברים אליה ככה, והיא לומדת מאחרים , כי גם אוצר המילים ה"לא יפות" שלה התרחב והיא עם ילדים גדולים. (את קקי, את פיפי את חוצפנית את מתנהגת לא יפה וכו)

מה לעשות? מה זה יכול להיות?

בני הבכור בן 10 ילד כריזמטי שופע בטחון עצמי חברותי ואהוב. על פניו נראה כי הוא ממש מוצלח ולא מסתררות בעיות. אולם בשנה האחרונה החל לפתח מנהג כפייתי שמאד מפריע לנו, הוריו ולמוריו אשר העירו על כך בפנינו.
מדובר בכיפוף האצבעות כדי לעשות קנאקים, כלומר אצבעות אף פעם לא נחות. אולם זה לא מסתיים בכך הוא גם באופן קבוע כורך אצבעותיו אחת בשניה ומכופף אותן, כמו שבדרך כל אנשים הסובלים מפיגור עושים. זה פשוט בלתי נסבל, תמיד אצבות ידיו מכופפות וכרוכות אחת בשנייה כאילו הוא מדובר בילד מוגבל ולא בריא. אולי זה נובע מחוסר בטחון? אין לנו מושג מהיכן זה הופיע פתאם, אך זה מאד מפריע לנו וכמובן פוגע בילד. כפוות ידיו אף פעם לא משוחררות סתם כך בחופשיות. איך פותרים זאת? כיצד מתמודדים??

ביתי כמעט בת ארבע,בת זקונים אחות בת 20 ואח בן 17,
את הפיפי היא שמחה מאוד לעשות בשרותים לא מתאפקת
את הקקי היא מעדיפה לעשות במיכנסיים

היו פעמים שהיא עשתה בשרותים וקיבלה חיזוקים חיוביים,
אבל מישום מה היא מעדיפה לעשות את הקקי במיכנסיים..בגן היא עושה פיפי בשרותים וכאשר מגיעים הבייתה היא עושה את הקקי במיכנסיים.
הסברתי לה שזה לא יפה וזוהי לא צורה והינה תיראי כמה קשה לי ומגעיל נוראה לנקות את הקקי..היא רואה מבינה וממשיכה בשלה

האם אתם יכולים לתת לי טיפ או רעיון או כל דבר עלמנת לגרום לילדה שלי לעשות קקי בשרותים





+ הוספת תגובה

שלום אני נשואה כרגע עם 3 ילדים בגילאים 2,6,8.5 החלטתי לא להתגרש כרגע ולהגיש גט משום שאני לא עובדת ואני צריכה לעבור עוד תהליך ארוך , אני מעוניינת להשאר בבית ,בפינה שלי , לא מדברת עם בעלי, אין תקשורת, לא מתכוונת ללכת איתו לחגים. המשפחה שלא תדע בסוף..לא מעניין אותי זאת אומרת חיים באותו בית ותו לא...האם זה נכון לעשות ככה כי זה נעשה גם בגלל הילדים ? ומה אוכל להגיד להם? אני משתדלת לישמור לפחות על אויירה רגועה , בלי לחץ, משתדלת להיות מאושרת במחיצתם אבל רוצה בכול זאת להסביר להם על המצב בצורה הכי טובה?אם יש כזאת..איך עושים זאת אשמח לתגובות. תודה מראש

שלום, בני בן ה-4 מרבה "להתבכיין" כאשר איננו משיג את מבוקשו ו/או כשהוא איננו מרוצה מהמצב (למשל צריך להתלבש/לאכול/להתקלח והוא נאלץ להפסיק לשחק, וכו'). הבעיה שאנו נתקלים בה היא כשהוא למעשה איננו מסוגל לשלוט בבכי ולהפסיק אותו והסיטואציה נמתחת ונמתחת גם כשכבר אין על מה לבכות. (למשל: הוא כבר סיים להתלבש, להתקלח וכו') ניסינו בכל דרך לטפל בסיטואציה כזו, החל מלנסות ולהרגיע, וכלה בהתעלמות. דבר לא עוזר. בסופו של דבר אנו מוצאים עצמנו מול ילד אשר בוכה פרק זמן ממושך (לעיתים חצי שעה!) וכשאין באפשרותו להרגיע את עצמואלא רק בתיווך מאד אינטנסיבי שלנו. כיצד גורמים לילד (נבון ותקשורתי מאד) להתגבר על הבכי ולדעת "לעבור הלאה"?
אדגיש כי אין מדובר בהתנהגות "חדשה" אלא במשהו שהיה קיים כמעט מאז ומתמיד, אולם חשבנו כי ככל שיגדל ילמד לווסת ולהתגבר על רגשותיו/תסכוליו. לצערי, לא חל שיפור בעניין זה ככל שגדל.
עוד אבקש להדגיש כי נטלנו חלק בקורס להדרכה הורית, בו העלנו את הבעיה אך נדמה כי, לצערי, נדרש טיפול יותר מעמיק אשר יתרכז בילד ופחות בנו- ההורים. האם תוכלו בבקשה לחוות דעתכן בעניין זה לרבות המלצה על טיפול מתאים, באם כמובן ישנו צורך בכך?
תודה רבה. ההורים המודאגים.

שלום
אני פונה כי חשוב לי להתיעץ:
ילדה בת 5 ולא שותה הרבה מים, היא פעילה ומשחקת ואומרת שהיא רוצה ממותק ואם לא אז היא כועסת. אני לא מתייחסת לכעסים האלה ונותנת לה להרגע, לא נותנת לה ממותק. איך בכל זאת אפשר לעודד אותה לשתות יותר מים?

שלום רב,
בתי בת כמעט חמש, ומהיום שבו היא הסתפרה היא החליטה שהיא לא אוהבת את התספורת הקצרה, ושהיא לא מוכנה להוריד את הכובע, עד שהשיער יגדל. היא מתעקשת ללכת עם הכובע על הראש בין אנשים ולא מוכנה להוריד אותו, כולל בשעות הגן. היא מורידה אותו רק בבית. היא גם לא מוכנה לחבוש כובע צמר, אלא רק כובע של קפוצ'ון.
היא אמרה שילדים צחקו עליה, אבל לא בטוח שזו הסיבה. אבקש לדעת מה לדעתכן אפשר לעשות. ניסינו להציע מדבקות ופרסים, וזה לא עזר.
היא מסכימה בימים האחרונים להוריד את הכובע כמה מטרים לפני הבית.
אודה לעזרתכם.

שלום רב בני הבכור בן שנה וחמישה חודשים לאחרונה התחיל לנשוך את עצמו כאשר הוא מתעצבן (קרה פעמיים) פעם אחת משך לעצמו בשיער ופעמים רבות זורק צעצועים כאשר לא מתליח במשהו, הייתי שמחה לדעת איך להגיב במצב שהוא נושך עצמו, האם להתעלם או להגיב, ממה זה נובע והאם זה מעיד על אופי שלו או שמדובר בשלב חולף?

שלם שמי שירית ואשית אני חייבת לשבח אתכן כי התפתחותי עם תומר שלי, גם אם אתן לא יודעות.
תמר באפריל יהיה בן 3 ולאחרונה בהדרגתיות הורדתי טיטול כשהוא חוזר מהגן משעה 16:00 לערך ועד הלילה, בלילה עדיין יש טיטול. תומר מוכן לעשות את צרכיו במכנסיים ולא בסיר או במקטין אסלה ואף מתנגד כשאני רוצה להחליף בגדים. כשאני כבר מורידה בגדים ואומרת לו שנזרוק את ה"קקי" בשירותים, אז הוא שמח להוריד את המים ואף אומר שהקקי מפריע לו. האם אני בדרך הנכונה? האם יש לך עצות? דבר קטן אני גרושה מאביו של תומר והביקורים שלו מבחירתו אינם ממש סדירים והוא תמיד מחזיר את תומר רטוב מפיפי ולא מחליף לו בגדים, גם לא ממש מתקשר איתי... רק ליידע כללי..

בת ה6 בגן חובה - רגישה ועדינה (הקטנה בבית). יוצרת קשר עם 2 חברות מהגן (שכנות בעבר) לטענת הגננת ביום שהן אינן בגן - הילדה נראית עצובה - ממעטת ליצור קשר ולשחק עם האחרות - מעין חוסר בטחון. ניסיתי להזמין חברות נחמדות מהגן אחה"צ- בביתנו הן משחקות נפלא יחד אך אין לזה השפעה כ"כ בגן כפי שקיוויתי.
כמו כן להביא את החברות הללו - דורש הסעה והשקעה.
בשעות אחה"צ היא משחקת עם שכנה בת גילה מגן אחר - הן אוהבות כמו תאומות, מפריע לי אפילו כמה שהן רוצות להיות ביחד - כל הזמן מבקשת לשחק עם השכנה, כבר אין לי שעות איתה....
מה את אומרת על דפוסי החברות הללו של ביתי - האם וכיצד להתערב בבחירותיה?
תודה מראש

ילדתי בשנתיים האחרונות מקנאה ללא הפסקה. בחברות בגן(הם קיבלו ראשונות.למה אותם הזמינו ואותי לא. למה היא יושבת לידה ואני לא.)באחיות שלה(בכל דבר- היא אמצעית )
התחושה שלה אינה מוצדקת לפי דעתי. כי כשהיא מקבלת או שהיא נבחרת בגן זה בסדר אבל ברגע שמישהו אחר מקבל משהו היא מתלוננת בלי סוף. זה על בסיס יום יומי . כל הזמן מסתכלת מה יש לאחר.
למרות ניסיונותי לדבר איתה ולצ'פר אותה יותר(מבלי שתשים לב) אני מרגישה שזה בור ללא תחתית. כמה שנותנים תמיד היא רואה את חצי הכוס הריקה.