פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
אבקש הנחיה לגביי הסבר לבתי בת החמש לגביי שני נושאים חשובים:
1.אנחנו גרושים ,האב של הילדה בקושי מגיע לקחת אותה, מגיע בערך פעם בשבוע לשעה בזמן האחרון יחסינו התערערו ויש מצב שהאב יפסיק להגיע לחלוטין או יוריד עוד יותר מהביקורים (מבחינתי שיפגשו כל יום אני לא מונעת מהם).
השאלה איך להסביר לילדה למה אבא לא מגיע לעיתים קרובות יותר?או לא מגיע בכלל?
כשהיא אומרת שהיא מתגעגעת ורוצה להפגש איתו ,איך רצוי להגיב?
2.יש לי בן זוג חדש (מס' חודשים).
במידה והקשר יתחזק ונחליט שהוא ישאר ללון פעם ב...איך להסביר לה את זה?
איך לספר לה ש X נשאר ללון היום בביתנו ?

תודה מראש ויום טוב.

היי בתי בת 8 חודשים.
לא יודעת להגיד בדיוק מתי הכל התחיל אבל זה רק הולך ומחמיר.
הילדה מאוד עצבנית במשך כל שעות היום גם בבוקר אצל המטפלת וגם בערב בבית איתי ועם כל הסביבה.
לדוגמא אם הילדה יושבת בעגלה ומשהו מתקרב אליה נגיד לתת נשיקה, היא ישר מעיפה ידיים מושכת שיערות וצורחת, אם היא לבד בעגלה או ברצפה היא בוכה.. כשהיא בעגלה ונותנים לה משחק/מוצץ/חיתול בד היא מעיפה אותו לרצפה בעצבנות ובוכה (בדרך כלל אני לא ממהרת להרים ולתת לה אבל לעיתים כן) גם במקלחת להוריד לה את הבגדים זה מלחמה אחת גדולה היא צורחת בלי סוף למרות הצרחות אני ממשיכה להוריד את הבגדים ברוגע ובמשחק ושירים.. וכנ"ל גם אחרי המקלחת הילדה לא מסכימה להתלבש. המקום היחיד שהיא רגוע להפליא זה במקלחת עצמה במים באמבטיה.
היא רק בת 8 חודשים מה עושים??? מה לא בסדר?? הייתי בקופת חולים והכל בסדר. אוזניים גרון ריאות . הכל תקין.

אני ממש מיואשת
בבקשה עזרתך
תודה
עינת

איך צריך להגיב אם בכלל כשהילד משקר?

שלום לכולם. בת שלי בת שנתיים ועדיין צורכת בקבוק תמ"ל בלילה. לצערי הרב אינני מצליחה לגמול אותה. הורדתי לה את הכמות ל100 מל בהדרגה בכמה חודשים והייתי רוצה למצוא דרך "שלווה" בלי יותר מדי בכי לגמול אותה.

יום הולדת של בני מתקרבת מגיל 5 עד השנה חגגנו עם ילדי הגן או הכיתה פעם אני הפעלתי פעם אחיין שלי שנה שעברה עשינו יחד עם ילד נוסף מהכיתה היום הולדת מתקרב ובדקתי עם בני לאחר שהוא כבר מדבר על היום הולדת כמה חודשים ועושה תוכניות מה יהיה ואיפה יהיה בדקתי איתו מה לגבי החבר שחגגנו איתו בשנה שעברה והוא אמר שהוא לא רוצה לחגוג איתו אלא עם ילד אחר בכיתה הצעתי לו שיעלה איתם את האפשרות שיחגגו שלושתם יחד הוא חזר ואמר שהם לא רוצים לחגוג איתו ואנ מבינה מדבריו שהם גם רוצים לעשות את היום הולדת איפה שהוא תכנן ורובה לייזרים לא שאכפת לי השנה אני קורסים תחת ההוצאות הגדולות ובמסגרת הכלכלית של הבית אני לא יעמוד בהוצאות יום הולדת לבד זו תהייה טעות להוצאה מעין זו מצד שני איך אני אומרת את זה לבני גם כך אנו חייבים בסביבה שיש בה המון ילדים במצב סוציו אקונמי גבוהה עם יכולת כלכליות מאוד גבוהות והוא יודע שהוא לא יכול לאפשר לעצמו מה שהם יכולים בהתנהלות שלי איתו אני הרבה פעמיים מתקצבת את ההוצאות שלו אם הולכים לחנות אני אומרת לו יש לך 30 ש"ח תבחר בסכום הזה מה שאתה רוצה אני יודעת שאני מחנכת אותו לחיות על פי תקציב ואני לא מרגישה אשמה בכך לכל אחד יש את האפשריות שלו אבל בעניין היום הולדת אני חוששת שזה ממש יפגע בו יוריד לו את הבטחון ויגרום לו להרגיש הרבה יותר "מסכן , עני " הוא כבר שאל אותי אם אנחנו עניים לא יודעת איך להתמודד עם יום ההולדת הקרב ובא אגב אני פניתי לאמהות לקבל מהן עזרה שנעשה שלושתינו ואמרתי להם שהייתה לילדים שיחה בעניין אחת האמהות אמרה לי אם הבן שלי החליט שהוא גם ילד שמרגיש מעין מנהיג ומתנהג בהתאם שיהיה קשה לה לשנות את דעתו למרות שהיא בהחלט מעדיפה גם לעשות ביחד ולהוזיל גם לה את העלויות מדובר בילדים בני 8

ילדי בן 4 היה בן יחיד עד לפני חודש שנולדה אחות קטנה.בחינה קוגנטיבית מוכשר מאד ולדעת הגננת לא פגשה אף פעם ילד כזה חכם עם אוצר מילים עשיר ויכולת ביטוי גבוהה.
מצד שני היא אומרת שהצד הרגשי שלו לא מתאים לרמה השיכלית.
הוא בוכה או מילל אם רבים איתו,איטי ומסורבל בפעולה כמו לסדר את הגן או יצירות
גם בבית אני שואלת אותו שאלה והוא לא עונה כאילו מרחף או לא אסוף עם עצמו..סוג ניתוק כזה..
(הוא יודע לעשות הכל בעקרון אפילו להחזיק עפרון ולכתוב אות א' אבל הוא לא עושה ומחכה שיבואו לעזור לו)
לדעתה ההליכה שלו מסורבלת למרות שהמוטוריקה הגסה מפותחת מאד לדוגמא מטפס מהר ויציב,נוסע על אופניים בלי גלגלי עזר וכו'
הוא גם לא יצר קשרים חברתיים,הילדים אוהבים אותו כי הוא מאד נבון וותרן ונעים אבל הוא פשוט יוצא מכל פעילות חברתית והולך לשחק לבד.
הגננת ממליצה על אבחון נוירולוג ופסיכולוג
היא מדגישה שאין לו הפרעת קשב כי בריכוז הוא מקשיב יפה ומשתתף וגם בבית יכול לשבת על סיפור יותר המון..
מה עושים?אני לא רוצה להמתין עם זה כי חלילה זה יכול להחמיר..
לרוץ לאבחונים?

הבן של בן 3.כשאנו באים לסבתא אני נותנת לו יד חופשית באוכל והוא פותח לבד את התנור ולוקח עוגיות ביגלה וכיוב.הבעיה מתחילה שאחי בא עם ילדיו גם לסבתא והוא לא מוכן שהילדים שלו יאכלו ממתקים.אני מנסה למנוע מהבן שלי לאכול לפני הילדים האחרים אבל ללא הצלחה.איך אני אמורה להסביר לו?פעם מותר ופעם לא?שיחבא מפני הילדים האחרים את האוכל?גם זה לא לענין...והאם בכלל עלי להתחשב בסיטואציה זו בילדים האחרים?

מה אתם הייתם עושים....


הבן שלי בן 8 וחצי בכיתה ג'

היום כשחזר מביה"ס אמר לי....המורה תתקשר אליך עוד מעט

כי קיללתי את המורה השניה היא עיצבנה אותי וכו'....

אכן המורה התקשרה וסיפרה שהוא התבקש להוציא איזו מחברת משום מקום התעצבן והתחיל לקלל את המורה בצורה מאוד מאוד לא לעניין והוצא מהכיתה למהלך כל השיעור.

לא הסכים להתנצל בפניה ולדבריו לא מוכן גם בעתיד.

לפני שבועיים נסענו לחו"ל אני ובעלי והילדים נשארו אצל הסבא והסבתא ואמרנו לו שבמידה והתנהג יפה עם סבא וסבתא

ולא יהיו הערות מביה"ס ויכין שיעורים והכל יהיה תקין, נסע בשבת (מחר) ונביא הביתה מצער בעלי חיים כלב.

כאשר סיפר את מה שהיה היום אמרתי לו שזה לא קובל, גם אם המורה מעצבנת אותו הוא צריך לעשות מה שהיא אומרת ולאחר מכן הוא יכול או לומר לה שזה לא לעניין או לגשת למחנכת ולשוחח עימה ואני חושבת שלא מגיע לו כלב....שהוא צריך להוכיח יותר את התהגותו וכו'...

הוא התעצבן נורא וצרח כמו מטורף...איים לרצוח את הוריו....לברוח מהבית...הכל כל מה שרק אפשר להוציא מהפה.



מה הייתם עושים? מביאים כלב בכל זאת? הרי זו סוג של מתנה?

או לא? כי זה עונש ועל מה שהיה לא לעניין לתת מתנה

או שהוא בכל זאת כל כך ציפה וזקוק...

יש לומר שהוא לא ילד שמעריך ....שום דבר לא מוערך אצלו...כשהוא מתעצבן אז שימות כל העולם מבחינתו ולא משנה למי הוא מדבר הוא לא מכבד את העומד מולו...

אני כבר מרימה ידיים.....מה עושים?

שלום רב,
ילדי בן ה-6.5 נשכב על הבטן ונוגע באיבר מינו לעיתים קרובות. הסברתי לו שיעשה זאת לבד בחדרו ולא ליד אנשים. לאחרונה, ראיתי אותו שוכב במיטתו ועושה זאת השהוא מחזיק בידו עיתון עם תמונה של אישה (לא תמונה אירוטית). האם זה נורמלי בגיל הזה? כיצד להגיב - האם לאפשר לו?

שלום רב ...
בתי בת שנתיים וחצי מיום שילדתי הבת הקטנה ( 6 חודשים היום) והיא תלויה בי יותר מדי אפילו ההורים שלי הייתי משאירה אותה אצלם בכל מסיבה עכשיו היא לא תסכים שתשאר אצלם לבד אפילו עם אחותה.
הרבה התנהגויות שהיא עושה רק בשביל שאני לא אתקרב לאחותה, ואפילו היא עושה ביבי ( כמו אחותי היא אומרת) בזמן שהיא יושבת, ואומרת שהיא עשתה את זה בזמן שאני הייתי עסוקה באחותה, לפעמים גם שמה אצבע בפה, כשאני או אבא מחבקים את אחותה היא קופצת עלינו ומבקשת להוריד אחותה או שהיא פעם אחת מתחילה בבכי חזק. היא אפילו היום בוכה אם רואה אותי מתלבשת בבית לא בשביל לצאת או כשהיא רואה אותי רוקדת . ושאלתי אותה פעם למה את בוכה? היא אמרה : כי את רוקדת. אפילו בבית היא לא מסתובבת בלי לקחת אותי איתה. היא פורצת בבכי כשבעלי מחבק אותי. אם אנחנו יושבים ביחד כל מספר דקות היא באה ומסתקלת עלינו והולכת. ועוד המון התנהגויות כאלה שאין מקום לספר. ואני מציינת שכל זה לא היה לפני אחותה.

שלום רב,

לפי מאמרים שונים שקראתי, בני בן ה 5 וחצי, מתאפיין כילד רגיש מאוד. אנו מזהים אצלו את רוב המאפיינים של ילד רגיש כגון: רגישות למגע של חומרים שונים, רגישות למרקמים של מזונות, מתקשה לקבל שינויים, מתפרץ ומתעצבן בקלות, בוכה הרבה, מדבר בשפה גבוהה לגילו אינטיליגנטי מאוד, פרפקציוניסט, רגיש לאנשים ורגשות של אחרים, מתקשה במצבים חברתייים שונים, מאבד ריכוז בסיטוציה של רעש או בסביבת אנשים חדשים ועוד... באופן כללי, שונה מילדים אחרים בני גילו.

האם ישנה דרך מקצועית לאבחן רגישות יתר בגיל 5? אם כן, באיזו מסגרת עושים זאות?

תודה מראוש,
ענת.

שלום!
בתי בת 3 ו-10 ח'. מכורה למוצץ מאז ומתמיד. השנה התחילה גן מועצה לראשונה, ולקראת תחילת השנה התחלנו לנסות להוריד את מינון הזמנים המותרים של המוצץ- עברנו מרוב היום לזמני השינה בלבד (לילה וצהריים), ומשני מוצצים בלילה- לאחד. לאחרונה יותר ויותר מדברים איתם בגן (ובבית) על היותה ילדה גדולה.. שבקרוב תחגוג 4.... בשבועיים האחרונים היא נקשרה למוצץ יותר ויותר, חורגת מזמני השינה, ובעצם קצת חזרנו אחורה... היא אפילו הגדילה לומר שהיא לא רוצה להיות בת 4 בכלל ושעדיף לה להישאר בת שלוש וחצי (לדעתי זה קשור לעניין המוצץ, שבעבר אמרנו שתפרד ממנו בגיל 4). לי אישית לא מפריע לראות אותה עם מוצץ, מלבד בזמנים שאני רואה שהוא מעכב אותה (לדוג' באינטראקציות עם אחרים, כשהיא לא מובנת). אבל הסביבה מוטרדת ולוחצת (גם האבא), בעיקר בגלל המיתוס על בעיות שיניים עתידיות.
אני מודעת לחשיבות הפסיכולוגית שיש למוצץ כחפץ מעבר לילד, אך - עד איזה גיל זה נחשב חפץ מעבר ? והאם נכון בכלל לעבור תהליך גמילה או שאם נרפה מכך- הילדה לבד לעזוב את המוצץ בשלב מסוים ? והאם הוא באמת מזיק ?
בתודה,
ליאת.

התחלנו בתהליך גמילה מחיתולים לילדנו בן ה- 3 לפני כשבועיים.
בתחילה לא כל כך רצה תחתונים אבל די מהר הסכים.
הוא עם תחתונים במשך היום למעט שנת צהרים ולילה.
בתחילה עוד ניסה לשתף פעולה עם התהליך. אמנם לא כל כך הצליח להגיע לשירותים, אבל הודיע לי על פיפי שעשה במכנסיים. היו שתי הצלחות (אמר שיש לו פיפי, הלכנו לשירותים והוא עשה) מוכחות, פעם אחת פיפי ופעם אחת קקי. הוא היה מאוד נרגש לאחר מכן ושחזר את האירוע.
מאז - כלום. הוא פשוט מתנהל כרגיל. לא מודיע אחרי שעשה. אני מגלה את זה לבד. לאחר כל אירוע פיפי אני אומרת לו שבפעם הבא יאמר לי ונלך לשירותים והוא מסכים, אבל לא קורה כלום.
אין ספק שמבחינת בשלות - הוא מוכן. הוא יכול לחכות הרבה זמן ולא לעשות. הוא אפילו קם עם חיתול יבש משנת הלילה.
ניסינו לטעת בו מוטיבציה, ואף הבטחנו לו מדבקות אם ילך לשירותים. זה לא עזר. הוא אמנם שמח לקבל מדבקה כשהלך לשירותים, אבל זה לא גורם לו ללכת לשם מלכתחילה.
לסיכום - נראה לא מעוניין ואדיש לכל התהליך. נראה שיש לו יכולת, וגם לא נראה שהוא משחק משחקי שליטה.
מה כדאי לעשות?
תודה, אפרת.

שלום לכן! לבני בן ה-6 חברה טובה מאוד מאוד בגן שהוריה התגרשו. בשנה שעברה היה שם סיפור קשה, החברה של בני שהתה במקלט מספר חודשים כפי שנראה מהפחד מהאבא שאיים בעבר על האמא ובנותיה. אח"כ הענינים נרגעו, האבא מטופל בכדורים, וכעת האבא רואה את הילדה במסגרת הסדרי ראיה.
הילדה ואביה כל הזמן מזמינים את בני אליהם ואני פוחדת. אינני מכירה את האב ואינני סומכת עליו על אף שלמראית העין הכל בסדר! לבית של האמא בני הולך.
אינני יודעת איך להסביר לבני שאיני מסכימה שילך לבית של האבא מבלי להסביר כמובן את כל הפרטים. אודה לעזרתכן כיון שמדובר בבעיה שחוזרת על עצמה כל שבוע מחדש.

שלום
אני אתן מעט רקע לילד שלי כדי שתהיה תמונה ברורה יותר
אני אם חד הורית לילד בן 8, ילד חכם ונבון (עבר שלב סינון לאיתור מחוננים בבית הספר
תלמיד טוב
אב של הילד גר בחו"ל קבוע. התגרשנו כשהילד היה בן שנתיים והילד לא זוכר חיים משותפים עם האב. האב לא בקשר רציף עם הילד ומאז הגירושים היו רק ארבעה מפגשים בארץ ובחו"ל. לפעמים האב מתקשר ושולח מתנות וכרטיסי ברכה, אבל קשר ממשי אין. הילד מדבר הרבה על זה שהוא מתגעגע לאביו. האב לא ממש מבין את המשמעות של החוסר ברצף בקשר ולמרות כל מאמצי אני לא מצליחה לגרום לאב לשמור על קשר רציף. אני והילד גרנו עד כה עם הורי שעזרו רבות בגידול הילד. הילד היה בצהרונית אחרי בית הספר ואימי אספה אותו ב 4. אני הייתי מגיעה מהעבודה בשעות הערב(שש). בשנה האחרונה הילד התלונן הרבה על הצהרונית שהוא לא רוצה להיות שם ובמקביל התחילו בעיות בהתנהגות ובבית הספר. הילד מקבל הרבה תשומת לב אהבה וחום ממשפחתו ולכן קשה לי להאמין כי השינוי הדראסטי בהתנהגות השנה קשור לרצון למשוך תשומת לב.
הבעיות בבית הספר הן: מוציא משחקים בשיעורים, מפטפט, לא מעתיק מהלוח(עשיתי לו גם בדיקת עיניים ליתר בטחון),לא רושם ביומן את השיעורים והמטלות שצריך לעשות, שוכח ציוד.אני מקבלת הערות מהמורות כמעט על בסיס קבוע. הבעיות בבית הן שצריך להגיד לו מליון פעם לעשות כל דבר, בבוקר לוקח לי שעה להוציא אותו מהמיטה. כל דבר שצריך לעשות כמו שיעורי בית וסידור מערכת צריך לבקש שוב ושוב . יש בעיה של קבלת סמכות.לאור הבעיות וכדי שהילד יהיה יותר רגוע החלטתי להוציא אותו מהצהרונית ועכשיו הוא בא הביתה בצהריים , אוכל צהריים בבית ונח. אני עזבתי את מקום עבודתי ומחפשת עבודה קרוב לבית כדי להיות יותר עם הילד.השכרתי דירה כדי להיות לבד עם הילד. מאז שנעשה השינוי הזה, המצב נהיה יותר גרוע. הילד מתחצף, לא מקשיב, לא משתף פעולה, כל דבר שהוא מתבקש לעשות הוא אומר "אחר כך" זה אין סופי ואני מוצאת את עצמי כל הזמן כועסת מתיסכול. מבית הספר אני מקבלת הערות יומיומיות על הפרעות בשיעורים וחוסר השתתפות. כל הזמן הרגשה שמציק לילד משהו. אני מנסה לדבר איתו ולהבין מה מציק לו שגורם להתנהגות שלו אבל לא מצליחה להגיע לפתרונות
אולי עכשיו הוא קצת יותר גדול ומתחיל יותר להרגיש את החוסר של האבא בסביבה וזה אולי גורם לו לתיסכול אבל עם זאת, עניין האבא זה משהו שאין לי כ"כ איך לעזור. הגרוש ממש לא מבין עד כמה חשוב קשר רצוף. והוא נעלם לתקופות של חודשים לפעמים ופתאום יכול לצוץ. מה עדיף לעשות לטובת הילד?
מה כדאי לי לעשות ברמת היום יום בבעיות של בית הספר הצבת הגבולות ושנחזור לחיים שפויים?? אני כרגע בבית ואוספת את הילד מבית הספר . איך להכנס לשיגרה איתו כדי שישתף פעולה מרצון?
מה שמאד צורם זה שהילד מראה חוסר איכפתיות. לא מזיז לו שהוא מקבל הערות
.לא איכפת לו שכועסים עליו. זלזול עצלנות וחוסר איכפתיות
אשמח לעצה טובה-תודה