פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,
אני כותבת את ההודעה בסערת רגשות, אחרי סדרה של בקרים שהבת שלי לא מוכנה לשתף איתי פעולה בהתארגנות (בת 4 כמעט), ולפעמים גם מגיע לצרחות ועצבים מצידי, שגוררים כמובן רגשות אשמה חזקים במשך כל היום.
הסיבה העיקרית בגללה (לדבריה) היא לא מוכנה לקום ולהתארגן היא שהיא לא אוהבת ללכת לגן. לא יודעת אם זו הסיבה האמיתית, או סיבה שיושבת על משהו אחר.
קצת פרטים שיעזרו להבין את התמונה: יש אחות יותר קטנה בת שנתיים, ויש קנאה מאד גדולה לגביה. היא לא מתמודדת עם מצבים בהם לא הולך לה, ומתעצבנת ומתחילה לבכות. לא מוכנה לעשות דברים לבד, גם כשהיא מסוגלת לזה, כמו: להתלבש, לאכול, לצחצח שיניים. (לא תמיד, אבל בזמן האחרון הרבה פעמים). בגן יש חברות טובות, אבל מופנמת ולא משתתפת בפעילויות של הגן. מה שהכי מפריע לי הוא שהיא בוכה מכל דבר קטן ומאד קשה לי לתקשר איתה כשהיא במצב כזה. לא יודעת לבקש את מה שהיא רוצה בנועם, ישר זה בכי ועצבים.
השאלה שלי היא האם אנחנו צריכים להתייעץ עם מישהו מקצועי? האם יכול להיות שיש איזו בעיה רגשית? או שזה מרד חזק מאד וניסיון לסחוט תשומת לב שלילית בכל מחיר (והיא גם מצליחה...)
לתשובתך אודה מאד.

ביתי המקסימה והבכורה בת שנתיים וחמישה חודשים. ילדה נבונה, חברותית וורבלית מאוד. יודעת להסביר את עצמה היטב. יש לה פחד בלתי מוסבר מאוטובוסים (ללא טראומה או אינסידנט הקשור לאוטובוסים). בכל נסיעה או הליכה רגלית היא מזהה את כל האוטובוסים ומגלה את דעתה שהיא מאוד פוחדת מהם. לא מוכנה להתקרב ומתקפלת בתוך עצמה כשהם עוברים לידה וכמובן משמיעים את הרעש שלהם. לעיתים, משום מקום, היא מעלה בשיחה את העובדה שאין אוטובוסים בבית ושהיא לא מפחדת ואף בלילה מתוך שינה מלמלת דברים הקשורים עם אוטובוס.. אציין שפחד דומה יש לה משואבי אבק, אם כי לא באותה עוצמה.
ניסינו לשוחח עימה על כך ולהסביר אך ללא הועיל.מה עלינו לעשות? האם זה מצביע על משהו בעייתי? האם עלינו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים (בעצת אחות טיפת החלב..).

גמילה ילד בן שלוש

בני בן השלוש נרדם ובאמצע הלילה אני מוצאת אותו עם צואה בתחתונים, התופעה הזו חוזרת כל לילה, אנחנו ניסינו לא לעשות עניין , אבל הדבר רק הולך ומתעצם.
מה ניתן לעשות?

לאחר מבצע האחרון בעזה, בני מפחד להישאר לבד בחדרו וללכת לשירותים לבדו. כדי להיכנס אל החדר או לשירותים הוא קורא לאחיות הקטנות שלו או לכל אדם אחר שנמצא פנוי לזה. גם את שנת צהריים הוא ישן איתי במיתה שלי. בלילה הוא ישן לבד בחדר שלו.
חשוב לציין שבזמן המבצע הייתי לחוצה מאוד (והוא הרגיש את זה), כיוון שאין לנו ממד ואף עברנו לכמה ימים כל המשפחה לסבתא כדי להוית מוגנים יותר.
מאז עברו כמה חודשים והמצב לא משתפר.
מה עלי לעשות כדי הילד יפסיק לפחד להישאר לבדו?

שלום,
יש לי בן בן 3 וחצי ובת בת שנתיים ויש לנו כל הזמן ויכוחים עם ההורים שלי:
אני ובעלי מאוד אוהבים את הילדים ורוצים לבלות איתם את כל זמננו.
אנחנו כמובן נפגשים עם ההורים שלי (הסבא וסבתא שלהם) מידי שבוע והיחסים בין הילדים להורים שלי הם מצויינים והם אוהבים אותם מאוד ושמחים להיות בחברתם.
הבעיה היא שההורים שלי מבקשים ממני לאפשר להם לבלות עם הילדים גם לבד ללא נוכחותינו.
אמרתי להם שיש להם את הילדים וזה לא משנה שגם אנחנו ההורים ביחד, אבל אבא שלי אןמר שזה לא רק להנהתו אלא לטובת הילדים.
הוא אומר שזה בריא לישדים לבלות עם הסבא וסבתא שלהם גם לבד, הוא מןסיף ואומר שצריך שפעם רק ילד אחד יבלה איתם, פעם אחרת הבת, ופעם אחרת ביחד . (הכוונה עם ההורים שלי ללא נוכחותינו).
הוא אומר שהילדים צריכים להיות גם לבד ללא ההורים מידי פעם ושזה בריא לנפשם.
אני חושבת שהילדים צריכים להיות כל הזמן ביחד ושזה לא טוס שילד אחד ילך לסבא וסבתא והשני יקנא.
אשמח לקבל המלצה לגבי הנושא..
תודה מראש
תמר

הי הבן שלי בן 5 אוטוטו, בגן כשאני לא על ידו מסתדר יפה משחק עם כולם ולא נראה שמתבייש מאף אחד, כשאני על ידו ליד זרים או חברים קרובים הרבה פעמים מסתגר מתבייש ולא מראה את האני האמיתי שלו.
פוחד להישאר אצל חברים בלעדיי למרות שמכיר את החברים את ההורים שלהם ואחרי שנשארתי איתו בעבר אצל אותם חברים, מוכן רק להזמין אליו ובבית שלנו פתוח לגמריי.
לאחרונה החלטנו לחגוג לו יום הולדת עם כל ילדי הגן, שהוא מאוד רוצה, מחכה לזה ומתלהב, השאלה שלי מה נכון לעשות עם ילד שחרד, שמתי לב שההכנה שלי איתו לדברים גורמת לו לפחד במקום להיות מוכן לדברים, אז אני כבר לא מדברת הרבה על דברים נעשה וכו'.
השאלה שלי איך נכון להתנהג עד יום ההולדת, האם להכין אותו ולספר לו או שממש לא?
אני פוחדת שלא יהנה מהמסיבה בגלל הביישנות שלו
אשמח להכוונה,
ליאת.

שלום רב,
אני אמא לתינוקת בת שנה וחודשיים שנמצאת איתי בבית שאמורה להיכנס לגן בסוף אוגוסט כשתהיה בת שנה ותשע ולפני כמה ימים גליתי שאני בהריון, ואמורה ללדת בספטמבר. אז חשבתי כדי לעקל עליה עם כל השינויים להכניס אותה כבר במאי השנה כשתהיה בת שעה וחצי, כדי שזה יתן לה זמן היסתגלות לפני שהתינוק\ת יגיע
ולעבור את שלב המחלות בכניסת לגן מספיק זמן לפני הלידה.
השאלה שלי היא כזאת, קיימת האופציה להיכנס לגן מקסים עם צוות חם וילדים שגדולים ממנה בכמעט שנה ובסוף אוגוסט להמשיך עם אותם הילדים הגדולים אבל לעבור לגן חדש וצוות חדש שלא כל כך יציב. או להישאר באותו הגן שאליו תיכנס במאי ולהישאר בו שנה נוספת אבל בסוף אוגוסט יגיעו קבוצה חדשה של ילדים שקטנים ממנה ילידי 2012 והיא ילידת נובמבר 2011
אז מה עדיף בשבילה? לאור המצב החדש של הלידה שנופלת ממש באמצע ספטמבר?
מה עדיף להישאר בסביבה מוכרת עם צוות מוכר וילדים קטנים וחדשים?
או ילדים שמכירה כמה חודשים שגדולים מננה וצוות וגן חדש?
היא ילדה מתוקה וחכמה באופן מיוחד פטפטנית עדיין לא הולכת אבל בטח עד אז תלך יש לה ביטחון והיא אוהבת חברה.. אני כל כך לא יודעת מה נכון עבורה ומאוד מאוד חשוב לי לעקל עליה כמה שיותר עם לידת האח או אחות.
אשמח לכל עזרה, מידע שיכול לעזור לי כי אני לא לגמרי מבינה בתחום הגנים.
(סליחה יצא לי ארוך)
תודה מראש נועה

אני לא יודעת על מה לשים את האצבע, בחודש האחרון הילדה שלי בת שנתיים וחצי לא מוכנה לשבת בבוסטר שלה וצורחת כל הנסיעה! אני כל הזמן עוצרת בצד מרגיעה, גם כיסא ניסינו להחליף ועדין בוכה מאוד.
היא עדיין לא ממש מדברת ככה שאני לא מבינה האם זה פינוק? האם זה מחרדה?..
קצת אובדת עצות. החלטתי להעלות את השאלה לכאן היות ושלשלום נכנסתי קלות ברכב שמלפני בגלל הצרחות וחוסר הריכוז.
זקוקה לעזרתכם.

חייבת עזרה דחופה לפני שאני פשוט יוצאת מדעתי.
יש לי 3 ילדים.
הבכור מושלם. עד גיל 10 חדשים היה קם פעם בלילה לאכול מאז הולך למיטה כשאומרים לו פשוט נרדם אחרי 5 דקות.
האמצעית חץ מלחפור לפני שהיא הולכת לישון ולדבר קצת שזה מפריע לגדול גם נרדמת די בקלות.
הבעיה היא שמאז שנולד לנו הילד השלישי הכל התערער.
הבכור עבר לחדר לבד והקטנים היו יחד ואז הבת התחילה לרדת מהמיטה מאה פעם הקטן לא יודע להרדם לבד.
כיום אנחנו גרים באופן זמני (עד שנה) בדירה שכורה וכל הילדים בחדר אחד.
הקטן והאמצעית פשוט סיוט. הם קופצים על המיטות צחקים מתגלגלים יורדים מהמיטות צועקים וכו'. הבכור מסכן לא יכול להירדם ולפעמים נגרר לכל הבלאגן.
הבעיה העיקרית עם הקטן. אנחנ מנסים שהא ירדם בנפרד בחדר שלנו אבל הוא כל הזמן יורד מהמיטה או פותח מגירות או משחק בחשמל או אלפי דברים אחרים. הוא ירד מאה פעמים מהמיטה בסוף זה נגמר בצעקות ואיומים שאם הא ירד מהמיטה אנחנו סוגרים את הדלת בחדר והוא יהיה סגור בחדר ואז הוא יורד מהמיטה אנחנו סוגרית את הדלת והוא צורח בוכה בבהלה, אנחנו פותחים ואומרים לו לעלות למיטה הוא עולה ושוב יורד ואנחנו סוגרים ככה כממה פעמים עד שמרוב בכי הוא עולה למיטה וישן. זזה זלוקח שעה א יותר והעניין הזה קיים כבר חצי שנה לילה לילה.
אנחנו לא יכולים יותר. מבחינת גבולות אנחנו עשים בדיוק מה שצריך. אולי יש לו בעיה בריאותית שקשורה בחסר עייפות או היפראקטיביות או אני לא יודעת מה שהוא לא יודע לישון. מה עושים?

שלום רב,
יש לנו ילדה בת 4 שיש לה סיוטי לילה כבר שנתיים שנמשכים כעמט כל לילה
נתנו לנו כל מיני עצות שהם היו פלסטר לכמה לילות.
היא חולמת חלומות צועקת מתוך שינה מעירה אותנו ואף מספרת וזוכרת את החלום
אנחנו חוששים שאולי היא צריכה כבר טיפול יותר מעמיק כמו פסיכולוג ילדים?
אשמח לעצה בנושא
תודה.

שלום רב, יש לי בת 4 שמפחדת לישון לבד בחדר, סיבה -מפחדת להיות לבד רוצה את אמא. חשוב לציין שהיא אחרי גמילה ממיטת הורים (ישנה עם הורים עד גיל 3 עקב חוסר מקום). היא מסכימה לישון בכל מקום כולל החדר שלה רק עם אמא בלבד.שיטת הפרסים לא עובדת, אחרי שהיא נרדמת יכולה להאיר את עצמה כל שעתיים כדי בדוק שאמא ישנה לידה מה אפשיר לעשות?

שלום,
ביתי תכף בת שנתיים וחצי ולאחרונה אני מרגישה כי ה"חרדת נטישה" שכולם מדברים עליה קצת עוברת את הגבול..
הילדה לא מוכנה להתקרב לאף אחד חוץ ממני.
גם לא לאבא שלה.
היא לא מוכנה להישאר אצל הסבתות.. בעצם לא מוכנה לזוז מילימטר ממני.
בגן אני משאירה אותה צורחת "אמא" ואז מתעדכנת עם הגננת שהיא נרגעה.
יש לה אח שקטן ממנה בשנה ואני עושה כמיטב יכולתי להעניק לה את מירב תשומת הלב שלעיתים קרובות באה על חשבונו.
בלילה היא צורחת מתוך שינה ובמהלך היום לרוב בוכה ונודניקית.

אשמח לעצה, ייעוץ ו\או הפנייה לגורם הרלוונטי.
תודה,

שלום,
אנחנו פרודים מזה שנה והחלטנו לחזור.
הסדרי הראיה נשמרו בכפידה והאב דומיננטי.
יש לנו ילד בן 3 שלא יודעים איך לחשוף אותו לחזרה.
יש המלצה?

תודה,
עדי

שלום רב,
מזה כבר חצי שנה שהקשר בין הוריו של בעלי לביננו מנותק.
בני הבכור בן ה 5 מדי פעם מזכיר אותם ושואל מדוע אנו לא רואים אותם.
אציין שמאז שאני מכירה את בעלי הקשר היה מתחדש ומתנתק מסיבות שונות ומטענים של שנים שאף פעם לא גישרו עליהם באופן רציני.
במהלך התקופות בהן היה קשר, בני, הנכד הראשון (מבין שלושה נכדים בשנה וחצי האחרונה) קיבל יחס מפנק ואוהב. כל תקופה כזו היתה למשך חצי שנה ומעלה ואז שוב התנתק הקשר. התרעתי וביקשתי מהסבתא שלא להתנתק מהילד, על אף היחסים הטעונים שלה עם בנה, מאחר והוא מבין ושואל שאלות,עם זאת היא בחרה שכן להתנתק,בטענה שאם הקשר עם בנה אינו טוב אז היא מוותרת על הנכד שלה.
כך אף עשה הסבא.
במהלך ניתוק הקשר נודע לנו שהם נסעו לחו"ל לחופשה קצרה. למעשה מאז, בכל פעם שהילד שואל מדוע אנו לא נפגשים איתם, אנו עונים שהם עדיין בחו"ל למרות שהם כבר בארץ.
באחת הפעמים בני אף האשים את עצמו ואמר "התנהגתי לא יפה פעם אחרונה לסבתא, אני מבטיח שלא אעשה זה שוב, אני רוצה להגיד לה".
אנו אובדי עצות ולא יודעים אם צריך לספר לילד את האמת, ואם כן, אז מה אומרים???
אודה לקבלת עזרה.

הי, בשבועיים האחרונים האחיין המקסים שלי התחיל להפיק טיק הגייתי שכזה (מעין "אמ" סדקי קצר שחוזר על עצמו, נשמע קצת כמו ראפר שמג'מג'ם מהפה, אבל ממוקד יותר וקצר מאוד, ומהצד לפחות - נראה שלא במודע). הוא בן 6 עוד מעט, ובחודשיים האחרונים היו לו טיקים אחרים שהופיעו לזמן קצר ונעלמו (הזזה של הלסת קדימה, ומיצמוצים). אחי (אביו) גישש ושאל אותו על זה והוא אמר שהוא לא יודע למה הוא עושה זאת וציין שלא יכול להפסיק, זה פשוט קורה לו. כרקע כללי - הוא לא בתקופה של שינוי כלשהו (לא מדובר במעבר או באירוע יוצא דופן שהתרחש, לפחות לא כזה הידוע לנו), ובבית הדברים כרגיל, אך להוריו יש תחושה שהוא מתוח באופן כללי.
ברור לנו שזה כללי משהו, אך רצינו לקבל איזשהו מושג, או לפחות הכוונה למידע רלוונטי.
תודה וערב נעים...