פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי כמה שאלות שאני מאוד מקווה להתיחסות מהירה..ילדתי בת יחידה היא מאוד שלטנית בבית נותנת לנו פקודות בלי לחשוב פעמים.וליד אנשים היא ההפך היא ביישנית מאוד ונותנת לאחרים להחליט בשבילה במה לשחק ומתי..אם זה לשחק בחדר שלה או בגינה שאין לה שום מילה ושום כוונה בכלל לשחק באותו משחק או שאם יגידו לה לשחק במגלשות והיא בכלל לא מעונינת ואפילו מסתכלת עלי כדי שאני אחלץ אותה מאותה ילדה ואני מאוד חושש להתערב כי אני מאוד רוצה שהיא תדע להתמודד ואני לא בטוח שאני עושה נכון
אני מאוד מפחד שהיא מתנהגת בצורה שונה כי היא מפוחדת וחסרת ביטחון ואני מאוד רוצה לעזור לה
אני ואישתי תמיד נותנים לה חום ואהבה וחוששים שהדרך שלנו לא עוזרת לילדה כי אולי אנחנו פועלים ממש לרעת הילדה
השאלה שלי האם אנחנו פועלים נכון?והאם יש דרך שהילדה תשתנה ותהיה מלאת ביטחון?אני מאוד רוצה שהיא תעמוד על שלה ותגיד לפעמים גם לא או לא עכשיו האם יש דרך להחדיר לה כשדי שהיא תהיה יותר שמחה בחברת ילדים?
תודה מראש שחר

שלום .הכל התחיל מיזה שהיייתי מסתובב עם תחושה שאני לא בסדר רוב הזמן,
וזה גרם לי להתעסק בעצמי יותר מדי בצורה מוגזמת,כל הזמן התעסקתי באיך אני עם אנשים ובאיך אני מרגיש עם אנשים,ובשלב שאחרי זה זה הפך לאובססיביות של לנסות כל הזמן להבין ממה אני סובל,פחדים מהפרעות אישיות והפרעות חרדה.
כל זה קרה שהייתי בארצות הברית במשך חודשיים ולא היה למי לפנות ,וגם לקח לי זמן להבין שזה הבעיה שלי,היום רק בדיעבד אני מבין את הבעיה,
העניין הוא שהבעיה עדיין קיימת רק בוריאציה אחרת.
אני מאובחן כסובל מOCD,ואני מתעסק בתסמינים שלי ובמצב שלי ובמצב הרוח שלי.הראש שלי פועל בעיקר בנושא הזה,
והדבר היותר מעצבן הוא הדוגמה הזאת-התעסקתי בעצמי במחשבות,ואז חשבתי על זה שהאנשים שסובלים מOCD רוחצים ידיים,סוגרים דלתות וכו',ואני לא כזה,יש לי OCD מסוג שונה,וכאילו שחשבתי על זה שרוב האנשים שסובלים מOCD רוחצים וכו',ייחלתי ורציתי שגם לי יהיה ככה ואני לא מבין למה זה.
1.האם ניתן במקרה שלי להפסיק להתעסק בעצמי?האם זה חלק מהOCD?אני בן 18 ולפני כן לא סבלתי משום דבר.(אני כבר חצי שנה בערך ככה).
2.בקשר לדוגמה שתיארתי ,האם זה יכול לנבוע גם מOCD?הייחול הזה שיהיה לי תופעה כזאת או אחרת?או שזה קורה בגלל סוג של דיכאון או הערכה עצמית נמוכה?
לפני שהכל התחיל (לפני חצי שנה)הייתי הולך לפסיכולוג לטפל בהערכה עצמית הנמוכה שלי.

שלום אני גרושה בת 34, אמא לילדה בת 8 , אני בזוגיות 8 חודשים ובן זוגי גר בעיר אחרת מרחק של חצי שעה מהעיר שלי, ולבן זוגי יש דירה ולא יהיה לי תשלום של שכירות הפחד שלי אם להעביר את הילדה שלי בית ספר או לעשות נסיעות במשך שנה כל יום לבית ספר הנוכחי שלה.עד שאדע אם אנחנו חיים טוב כולנו ביחד או שפשוט לעבור , יש לי פחד , כי הנסיעות יתישו אותנו למרות שבן זוגי הציע שנתחלק חצי חצי בנסיעות אבל זה קשה

שלום
יש לי 2 בנות אחת בת 7 והשנייה בת 4 היום היינו אצל רופאת השיניים ובסיום הביקור הבטחתי לבנות גלידה, הרופאה אמרה לביתי הגדולה שהיא יכולה לאכול גלידה אבל לא דברים קשים למשך שעה. הגענו לגלידריה ביתי הגדולה בחרה לה גלידה שהיא אוהבת והקטנה בחרה מעיין גלידת יוגורט עם כל מיני תוספות מפנקות. ביתי הגדולה החלה לבכות ללא הפסקה ואמרה שזה לא פייר ושזה מגרה אותה והיא לא יכולה... וביקשה שלא אקנה לקטנה את הגלידה , הסברתי לה שזו הבחירה של הקטנה כי היא יכולה (טכנית מותר לה) ושבמקום לבכות ולעשות לי הצגה שלמה שתאמר תודה ותהנה מהגלידה שהיא קיבלה .. זה כמובן לא עזר , הבכי המשיך ואיתו "האיחולים" שהיא לא חברה שלי ולא תלך איתי וכו' וכו' בחרתי להתעלם למרות שבתוכי מאוד כעסתי על ההתנהגות הזו . מה עלי לעשות ? כיצד הייתי אמורה להגיב ? איך אפשר להימנע מסיטואציה כזו בעתיד. יש לציין שביתי הגדולה תמיד בודקת מה הקטנה מקבלת ואומרת "זה לא פייר היא קיבלה כך וכך.." וזאת למרות שתמיד אנחנו קונים 2 מכל דבר ומשתדלים למזער את הקינאה - היא תמיד חייה במעיין תחושת קיפוח לא מוצדקת , אני משקיעה בה המון והיא באמת מקבלת המון .. ודווקא בגלל סיטואציות כאלו אני מרגישה (כמו ילדה בעצמי) שאני מתרחקת ממנה ומתקרבת לקטנה שתמיד הכל בסדר לה ולא מבקשת דבר..נא עצתכן ... תודה רבה מראש

בתי בת 5 החלה גן טרום חובה חדש השנה - כל חבריה עברו לגן אחר. ילדה מאוד חברותית וחכמה שצברה קשרים חברתיים חדשים מתחילת השנה. בשבועיים האחרונים היא מתלוננת על הענשה חוזרת ונשנית מצד הגננת עקב "הלשנות" של ילדה מסוימת בגן- זה המקום לציין שהגננת איננה אובייקטיבית עקב חברות צמודה עם אם הילדה השנייה כך שלא ניתן לפנות אלייה. עקב כך החלה הרטבת לילה (אין גורם בריאותי והילדה גמולה לחלוטין מגיל שנה וחצי). נעשה בירור עם גורם מקצועי בשיתוף הילדה כדיי לבדוק האם היא רוצה לעבור לגן אחר שנה הבאה אך היא כרגע לא מעוניינת.
נא עצתכם איך להחזיר לה את הביטחון העצמי השופע שהיה לה כאשר שיחה עם הגננת איננה הפתרון כאן.

שלום, ביתי הקטנה בת שנתיים. ולאחרונה צצה בה הרגשה שהיא מעדיפה את אבא כל הזמן ואוהבת אותו יותר. ישנם המון סיטואציות שהילדה פשוט בוכה כשאני איתה ואז כשאבא מגיע היא נרדמת, כמו לדוגמה כשהיא מתעוררת בלילה אני ניגשת היא צורחת, אך כשאבא מגיע היא נרגעת. היא כל הזמן רוצה שהוא יהיה לצידה ,למרות שאני לידה. דוגמה נוספת כשאני מנסה להאכיל אותה או להיות איתה בזמן שהיא אוכלת היא בוכה ואז כשאבא מגיע היא נרגעת וממשיכה לאכול לבד או שרוצה שהוא יאכיל אותה.או שאם אני מבקשת נשיקה היא נמנעת אבל לאבא היא רצה עם נשיקה וחיבוק חזק כאילו שלא יעזוב אותה.
יש לציין שאבא שלה מאוד צמוד אליה מפנק אותה המון משחק איתה המון מצחיק אותה ומשתולל איתה הוא פחות בצד החינוכי. מה שכן אני גם משחקת איתה ומפנקת אבל במידה ושצריך לכעוס אז אני כועסת וקצת צועקת. אני מאוד מפחדת שזה מה שמרחיק אותה ממני. כמו כן אני בהריון בחודש שישי אז ככה שאני לא יכולה להשתולל איתה יותר מדי ..אז אני כל הזמן אומרת לה אמא לא יכולה לשחק איתך ככה לכי לאבא.
בנוסף לכל הקצנת הרגשות שקיימת בהריון ,אני עכשיו מרגישה ממש רע שהילדה לא אוהבת אותי , ולא רוצה אותי. . אני אולי מגזימה אבל במקביל יכול להיות שאני עושה משהו לא נכון איתה כך שזה גורן לריחוק בינינו?

שלום, ביתי בת שש וחצי. נגררת בביהס אחרי ילדה מסויימת. מאד חוששת שאם לא תעשה כרצונה של הילדה לא יהיו לה חברים. אני מרגישה שהיא כמו בדיקטטורה. הדבר גורם לה לעשות גם דברים שליליים על מנת למצוא חן בעיני המנהיגה. בבית היא מבטאת תיסכול וחשש אך בביהס היא נגררת כדי לשרוד. יש לה עוד חברות שהיא אוהבת אך תמיד תעדיף את המנהיגה וחבורתה.אני לא מצליחה להוציאה משם.
איך להתייחס למעשים השליליים שהיא עושה כדי למצוא חן ולהתקבל?

שלום רב, משפחתי (בעלי ואני ושלושת בנותינו) חיים בחו"ל מזה כשנתיים, הגענו מקיבוץ שבו הבנות גדלו בסביבה תומכת של משפחה ומסגרות מצוינות מבחינת התפתחות וחינוך, עברנו לחו"ל בעקבות עבודה של בעלי למדינה לא מפותחת אבל ניתן בה כל מה שצריך מבחינת חינוך פרטי ורמת חיים גבוהה, אבל החיסרון הגדול פה הוא חיי חברה לבנות והן סגורות בבית ומשועממות , מאחר ואנו מרגישים כי חסר עוד הרבה לבנות למה שהן צריכות אנו שוקלים לחזור הביתה לאותה מסגרת שבה הן היו לפני שנתיים, אך בעלי צריך להישאר עוד חצי שנה כדי לסיים את עבודתו, יש לי חששות שהבנות לא יגיבו טוב להיות בלי אבא שישה חודשים כי הן מאד קשורות אליו, למרות שיהיו מוקפות משפחה ויהיו עסוקות בפעילויות והעשרה עדיין הקושי יהיה רב, האם עליי לעשות את הצעד ולנתק אותם מאביהן למשך חצי שנה או להישאר פה למרות החסרונות והרצון העז שלהן לחזור למסגרת בארץ.....אני מרגישה כי צריך לבחור את מה שהכי טוב לבנות אבל לא בטוחה מה באמת יהיה טוב..אשמח לעזרה...רינה.

נכדתי בת ה3.5 ילדה יפיפיה נבונה חברותית אחת מזוג תאומות לא זהות בעלת תופה מטרידה. מגרדת את עצמה עד לגרימת פצעים מכוערים. בקיץ זה היה ברגלים וכעת הרגלים מכוסות בצלקות. בתחילץ החורף התופעה עברה לפנים (היא מוצצת אצבע) ובזמן מציצת האצבע היא פשוט חופרת בפנים וגורמת לעצמה לפצעים מכוערים. כל השיחות עמה לא מועילות , אפילו התאומה מעירה לה ואומרת לה "יהיו לך חורים בפנים" התופעה מדאיגה מאד והייתי רוצה לשמוע מה לדעתכם ניתן לעשות כדי למנוע תופעה זו.

סבתא מודאגת

אני אם לתינוקת בת 9 חודשים וצריכה לקיים נסיעת עבודה בת 10 ימים , האם נכון לבצע נסיעה שכזו,? למרות שהקטנה נשארת עם אנשים קרובים וגם עם אביה?

ילדה בת 4.5. לאחרונה פיתחה חרדה מבפני חרקים/ זוחלים וכו'.
זה התחיל כאשר ראתה משהו מטייל בחדר האמבטיה. משהו קטן לא משמעותי. מאז לא מוכנה לדרוך על רצפת חדר האמבטיה. גם כאשר צריכה לשירותים. מוכנה לעמוד רק על שטיח האמבטיה. מבקשת שירימו אותה.
זה החמיר לאחרונה שכנמצאים בטבע. ראתה משהו זוחל ישר קפצה אלי לידיים ולא הייתה מוכנה לדרוך על האדמה עד שהגענו חזרה לרכב.
אחר כך זה החמיר והיא לא מוכנה לדרוך על דשא כי אולי יש שם חיפושיות. בגן ראתה עכביש ונבהלה מאוד. פעם אחרת היתה נמלה בגן והיא קפצה על שולחן. רק כשהרגיעו אותה חזרה לעצמה.
בעיה נוספת - פחד משירותים ציבוריים. באחת הפעמים ישבה על שירותים אוטומטיים. תוך כדי, החיישן הפעיל את הורדת המים. היא נבהלה מאוד. מאז שזה קרה בפעם השניה היא לא מוכנה לשבת על שירותים שנראים לה דומים. מעדיפה להתפנות בחוץ.

מה עושים ?...

שלום ושבוע טוב...

לאחרונה בתי בת ה3 התחילה לבכות מכל שטות לא עוברת שעה בזמן משחק עם חבר ללא בכי אם לקחו לה את המשחק או נגעו או אמרו לה משהו זה בשבילה סיבה להתבכיינות והיא ממש נעלבת כל דבר היא מפרשת בצורה קיצונית לדוג' אם סתם בטעות נגעו בה היא טוענת שהרביצו לה וזה כאב לה אני מאוד רוצה ללמד אותה להתמודד במצבים כאלה ולהגיב בהתאם אני משתדלת להשאר אדישה ולא להתייחס השאלה אם זהו הפתרון....

שאלה נוספת : שמתי לב לאחרונה שהיא נמנעת מלעלות למתקנים בגן שעשועים כשיש הרבה ילדים היא תמיד מפחדת שיחסמו אותה שיעמדו מאחוריה בתור זה ממש מלחיץ אותה וגם אם היא הולכת בסופו של דבר היא רצה אליי בוכה מהסיבות הנ"ל!
יש לציין שהיא ילדה מאוד חכמה בעלת דימיון מפותח חברותית מאוד משחקת יפה גם לבד וגם עם חברים נמצאת בגן מגיל חצי שנה אני יודעת שזה גיל מה גם שנולדה לה אחות לפני 5 חודשים היא קיבלה אותה מאוד יפה אך רמת הרגישות שלה עלתה

חייבת טיפים כיצד לנהוג עימה בסיטואציות הנ"ל????
תודה מראש

שלום,

בתי בת 8 ילדה מקסימה , אין לה בעיות של לימודים בבית הספר

היא ילדה שניה אחותה גדולה ממנה בשלוש שנים

בבית היא ילדה כוחנית סרבנית בדרך כלל הכל נעשה איתה בכח ובתנאים
תעשי את זה נעשה את זה....

היום היתה יום הולדת שבאתי לאסוף אותה ראיתי את כל החברות שלה משחקות ביחד והיא ישבה בצד עם פרצוף עצוב וכועס..

כמובן שכל ההורים ואמא של ילדת היום הולדת שהיא גם עוזרת בבית הספר שאלה מה קרה והיא ברחה החוצה....

לאחר ששכנעתי אותה להכנס להגיד שלום לכולם ותודה שהזמינו אותה

היא אמרה אמא לא היה איכפת לאף אחד עלי ... זאת אומרת שהיא חיפשה תשומת לב ... הוא שהיא הרגישה שהחברות שלה פתאם לא איתה...

שאלתי היא האם יש צורך לראות פסיכולוג ועם כן האם זו בעיה התנהגותית?

תודה מראש

ליאת

שלום לכולם,
אשמח לקבל עצה, יש לי ילד מדהים בן 12 שזה עתה גילה כי יש לו אחות חדשה בדרך...
יש לנו עוד ילדה מקסימה בת 8 בנוסף אליו.
בסוף השבוע סיפרנו להם את הבשורה, לצערי הוא לא מצא סיבה לשמוח ופרץ בבכי ובהרס של דברים.
אני מניחה שייקח לו זמן, ואנו מחזקים אותו ומאפשרים לו לשאול ולדבר וגם לקחת את הזמן להבין.
הוא ילד מאוד חכם, מאוד עוזר ומבין, הפחד שלו שהוא הולך להיות מאוד גדול מהאחות שבדרך (הפרש של 13 שנה), איך נסתדר אתה.
אני לא ממש מצליחה לרדת לשורש הכאב שלו ואני מחפשת עצה באיך לנהוג, מה לעשות?
קשה לי לראות את העצב שלו.

שלום, בני בן ארבע וחצי,התחלנו בתהליך גמילה מחיתולים לפני שנתיים! לעיתים אנו מרגישים ש׳עלינו על הגל׳ אבל לפחות ארבע פעמים בשבוע בורח לו פיפי בבית ולעיתים גם בגן. ניסינו המון סוגים של תגובות- חיזוקים חיוביים, התעלמות שבורח,אחריות אישית(למשל,דרישה שאם בורח לו הוא אפילו לא צריך לספר לנו אלא להחליף וזהו..) וכלום לא עוזר. על גמילת לילה אין בכלל מה לדבר- מעולם לא קם עם טיטול יבש. לפני שאני פונה לטיפול יקר בהתנהגות אני רוצה לשלול סיבה רפואית , חשבתי על כך משום שגם אם הוא הולך לשירותים זה תמיד לאחר ש׳ברחו׳ לו כמה טיפות- אולי הרטיבות היא זו שמסמנת לו שהוא צריך ללכת לשירותים?