פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
אני סטודנטית ועושה בייביסיטר על ילדה בת 12 (עוזרת לה בשיעורי בית וכד')
במקרה נודע לי שהאמא של הילדה לוחצת עלייה לעשות ניתוח אף- המצב של הילדה ממש קשה, היא בוכה הרבה וממש עצובה. חשוב לי לאמר שאני בכלל לא מבינה מה האמא הזאת רוצה כי הילדה ניראת נהדר!!!! ואני הייתי בהלם ששמעתי על כל הסיפור הזה, במיוחד כי לילדה אין שום דבר חריג בפנים!! אפילו להפך, זאת ילדה ממש יפה!המצב של הילדה מתדרדר מיום ליום, ואני ממש לא יודעת מה לעשות! אשמח לעזרה

שלום,
אתמול בערב מצאתי בתיק של הבת שלי (בת 10) ציורים פורנוגרפיים שלפי כתב היד אני יודעת להגיד בוודאות שהיא זו שציירה אותם.
היא לא יודעת שמצאתי את הציורים ואני שומרת אותם אצלי במגירה ושוקלת מה לעשות הלאה. האם עליי לדבר איתה או להראות לה סרט חינוכי העוסק בהתבגרות מינית כדי שתשאב אינפורמציה מדויקת ומדעית ולא שמועות מעוותות שרצות בכיתה?
האם עליי להתעלם מהתקרית? אני אבודת עצות ואשמח לשמוע את דעתכם.
תודה רבה מראש.

שלום, בני בן הארבע הוא ילד בוגר וחכם מגילו (לדברי הגננות).. לאחרונה הוא התחיל לא לומר את האמת והבנתי שזה שלב בתפתחותי ואני אכן לא מודאגת. מה שמתאיג אותי זו תופעה שהחלה גם לאחרונה בה הוא ממציא דברים. דברים שכמובן לא קרו. למשל כשהכנתי לו אוכל לגן ולא היה מקום בקופסת האוכל לתפוח שרצה ושמתי את התפוח בקופסת פלסטיק קטנה, הוא טען בתוקף שהגננת לא מרשה להביא 2 קופסאות. כשחז מהגן עם הקופסא והתפוח בתוכה אמר שאכן, הגננת לא הרשתה לו לאכול כי אסור להביא 2 קופסאות. לאחר בירור, זה לא היה ולא נברא.. או שהוא מספר שהוא היה עם אבא בהצגה כזו או כזו כי הוא שמע ילד אחר שסיפר משהו דומה והוא בצורה רצינית ביותר משליך את הסיטואציה על עצמו ומתעקש שזה קרה ושאר דברים וסיטואציות שלא קרו..
שאלתי היא איך להגיב לזה? כשאני יודעת בוודאות שזה לא קרה. מצד אחד, אני לא רוצה להרוס לו את הדימיון ומצד שני נראה לי שזה משהו שצריך לשים לב אליו.

בני בן ה- 7.5 (כיתה ב') וחבר טוב שלו (בגן חובה) מסוכסכים כבר יותר מחודש ולא מצליחים "להתגבר" על המריבה המתמשכת הזו. זה כולל העלבות מאוד קשות אחד לשני (הבן שלי נמוך וזה קורא לו "גמד" והחבר שמן וכך בני קורא לו. לחבר יש אח גדול (בכיתה ד') שיום אחד הוא ביקש החבר מאחיו הגדול שירביץ לבני, האבא של החבר סיפר לי שהבן שלו כל יום בוכה וגם הבן שלי מקטר המון על מה שקורה. הם היו חברים מאוד מאוד טובים הוא היה בן בית, וחבל לי שאין הם מצליחים לחזור להיות כך. הדבר מציק גם להוריו של החבר והחלטנו להפגיש אותם בביתי, יחד איתנו ההורים. החלטתי לקנות פיצה ואף לקנות להם שמהו קטן ולנסות לעזור להם להתגבר על המריבה. האם זה נכון להתערב. הם באותה הכיתה והם לא יכולים להתעלם אחד מהשני, למרות שלכל אחד יש עוד חברים, גם המורה ניסתה "להשלים", הכל ללא הועיל.

שלום לכולם,
אשמח לעצות ותובנות מנסיונכם:

הילדה שלנו בת שנה וחודשיים, ילדה שמחה, מקסימה, אהובה, מקבלת המון חום ואהבה (ילדה ראשונה שלנו) ואוהבת את הגן והמטפלות. לאחרונה, כאשר אנו אוספים אותה מהגן, היא רואה אותנו ו"בורחת" לצד השני של החדר במקום לבוא בשמחה אלינו, ולפעמים גם פשוט מתעלמת לאחר שראתה אותנו.

ממה זה נובע? למה היא עושה זאת? ממה שאני רואה (בלי הרבה נסיון) הילדה דווקא מפותחת לגילה הצעיר מבחינה הבנתית.

תודה

עידן

שלום רב, בני בן 6.5 בכיתה א' המורה שלו פנתה אליי לבדוק עם היועצת הפרעת קשב וריכוז כי הילד לא עושה משימות בכיתה - חולם , מתעסק בדברים אחרים או עובד לאט. גם בבית , אני חייבת לשבת לידו כשהוא מכין שעורים ואם אני קמה לכמה רגעים הוא יימצא משהו אחר לעשות. בני קורא יפה וכותב ללא שגיאות ומבין חשבון - בפעולות אחרות כגון משחק ציור עבודות יצירה או חוברות בבית הוא כן יושב ועושה מה שצריך. האם עפ"י הדוגמא יש איזו שהיא הפרעת ריכוז?
לתשובתך אודה מאוד

שלום,
אני אם לשני בנים, בני 3 ו-5. הגדול לאחרונה מתנהג בבית בצורה מאוד עצבנית, כועס על כל דבר שאינו מוצא חן בעיניו, צועק על אחיו, מרביץ ומתעצבן. כשאני מנסה לדלות ממנו מה מציק לו הוא לא רוצה לשתף אותי בתואנות - אני לא זוכר. לאחרונה קרו שני מקרים שהדליקו אצלי נורה אדומה שאשמח לחוות דעת לגביהם: הראשון - בעת השהייה בגן הוא הוריד לאחד הילדים את המכנסיים והפשיט אותו. השני - בארוחת הצהריים הוא שלף את איבר מינו וצחק.
אני מאוד נבוכה ואינני יודעת כיצד לנהוג איתו - כשניסיתי לדבר איתו סרב.
מה עליי לעשות?
בתודה מראש,
נבוכה ומיואשת.

שלום

אשמח לקבל ייעוץ או הדרכה בנוגע לבני בן השנה וארבע.
בני ילד שובב מאוד מאוד... בשעות אחר הצהריים כשאנחנו חוזרים הביתה מהגן (ביחד עם אחיו בן ה4) אין מנוחה בבית. הוא לא רואה טלויזיה בכלל. הוא עסוק בלפתוח ולרוקן את כל ארונות המטבח, המזנון, השרותים וכו. אני ובעלי ניסינו לדבר ברוגע ובנועם ולהסביר שאסור, ניסינו להקצות לו מגירה רק בשבילו עם דברי פלסטיק אבל אנחנו לא מצליחים, האווירה בבית לא נעימה, עם צעקות... אני חייבת לציין שעם הגדול זה לא היה, הייתי מסבירה וזהו. בגן הם אומרים שהוא מקסים, שאם אומרים אסור הוא לא נוגע.
מה חסר לו ומה חסר בנו שבבית זה לא הולך? שהוא לא מקשיב, שהוא שומע לא ובכל זאת מחייך וממשיך?
אשמח לתשובה כי אני מרגישה שאני עלולה לפספס אותו ואת הגדול שדי מוזנח מכל העיניין כי אני לא יכולה לתת לו תשומת לב

תודה
מלי

איזה מין פורום זה שלא עונים בו! זלזול!
זה זלזול באנשים..
שווה להעלים את הדבר הזה יותר טוב!

שלום רב.
יש לי אחות בת 21 שסובלת מבעיות
לא מוכח כי לא נעשה לה כבר כמה שנים אבחון.
היא משקרת גונבת לא הגיונית מבחינת חשיבה, מסתובבת עם חברה לא רצויה ולא מבינה מה הטעות למרות שמסבירים.
היא עברה המון בחיים.
היא מטופלת אצל פסיכולוגית אבל אחותי היא שחקנית טובה שגורמת לך לחשוב שהכול בסדר.
היא משוחררת מהצבא לא עובדת לא ממש מנסה לעבוד.
רצינו למצוא לה איזה מוסד בשבילה שיעזור לה למצוא את עצמה אבל אין יותר מדי עזרה בנוגע אליה.
גם שמדברים איתה היא מראה סמנים של מצוקה היא מקשיבה אבל לא מוכנה לעשות כלום היא מאשימה את כל העולם במה שעובר עליה.
אנחנו ממש לא יודעים איך לעזור לה

שלום שמי אולגה. ילד שלי בן 2.9 התפתחות נורמלית, גמול כבר שנה, מדבר ומביעה בצורה טובה את רגשותיו, ילד פעיל בלי התנהגות יוצאת דופן מאוד נאה ומושך. לפני 4 חודשים עברנו לארצות הברית נכנס לגן חדש שמדברים רוסית ואנגלית ולמזלו יש מטפלת שמדברת גם עברית, לכן בעיית תקשורת לא הייתה. ביום הראשון נכנס כמובן עם בכי וצרחות אבל פחות משבוע כבר היה רגיל ורגוע. הגננות היו מרוצות ממנו מכל הבחינות אכל לבד והכל בצורה יפה ונקייה שיחק וצייר והשתתף בכל פעילות. הם אפילו התלהבו ממנו הכי מכולם. חרדה בעניין מקום חדש לא ראיתי, או געגועים לישראל ולקרובים. בשבועיים האחרונים התחלתי לשמוע טענות מגננות שמשהו לא בסדר איתו, הוא הפסיק לאכול לא מרוצה ממה שנותנים לו, הפסיק לבקש לפיפי וקקי, הם שואלות אותו לפיפי, בזמן הכנה לשינה הוא נשכב במזרונו ואז אחרי שכולם נרדמים הוא קם בבכי וצרחות ורעידות, הן שואלות אותו מה קרה הוא לא עונה ובקושי מדבר והן מעבירות אותו חדר אחר וישן שם יחד איתן, ובכי ורעידות חוזרות על עצמם והן אינן יודעות כיצד להרגיע ולהשתלט עליו, אבל בזמן הפעילות וציור ובזמן המשחק מתנהג נורמלי, וזה חוזר על עצמו כל יום. אבל כשהוא מגיע הבית התנהגות רגילה לחלוטין משחק עם אחיו הגדול בלי דרישות מיוחדות גם מחוץ לבית מתנהג רגיל, התנהגות נוחה, תמיד מקשיב (לא תמיד מבצע) משחק וצוחק, אוהב להתחבק והתנשק, גם בגן הסברתי להם שהוא אוהב חיבוקים והן מנסות ולא עוזר.
לכן שאלתי העם עליי לדאוג בעניין ההתנהגות שלו כי בגן מבקשים ממני לעשות משהו, ללכת לרופא או אולי יש עליו עין רעה (שאני קצת לא מאמינה בזה בצורה קיצונית). אני מנסה להסביר להם אולי בגלל ילדים חדשים שבאים לגן ונותנים לו דוגמא איך אפשר להתנהג או פשוט הוא יודע שהוא מועדף ולכן יקשיבו לו לכל הקפריזות.

היי אני בת 16.. ומאז שהייתי בכיתה ה התילט לרדת עליי , על זה שיש לי ראש גדול .. היו מקרים שזה היה בקביעות והיו פעמים שבכלל לא .. אבל זה כל פעם חוזר על עצמו , אפילו עברתי בית ספר בגלל זה פעם אחת.. וגם בחוץ אני שמה לב שאנשים מסתכלים עליי ואני תמיד חושבת שזה בגלל זה .. אני מפחדת אפילו להגיע לצבא , ושזה יחזורכל עצמו .. אני אפילו הגעתי למצב כזה שאני לא רוצה להתחתן או להביא ילדים ולדעת שהם יסבלו כמוני אוליי.. כי ממש רע לי היה לי תקופה שהייתי חותכת את עצמי אבל זה הפסיק, ואם אני מדברת עם חברות הן אומרות לי לא להתייחס אבל הבעיה שקשה שלא כי זה פוגע וזה מעצבן שמתעלקים שווקא עלייך למרות שלכולם יש חסרונות כאילו שלי זה הכי קשה ..

הילדה מטופלת בגן שפתי.. והיא מראה הרבה השתפרות..
מה שאני רוצה יעוץ זה בהתנהגותה.. וקשה לי להבין האם זה נובע מאי הבנה או מאי רצון להבין. כל בקשה או אמירה אשר נאמרת לה בצורה שלילית היא מפגינה כוחניות.. שזה מתבטא בהרמת יידים.. או בבכי ללא הפסקה. וקשה לי לדעת איך להתנהג עימה.
איך להסביר לה לקבל את מה שאומרים לה.. אני מניחה ויודעת שזה נובע בגלל הקושי וההבנה בדיבור.. ואני מציינת שהיא מבינה פעולות ומבצעת אותם יפה..
במיוחד מה שהיא רוצה..
אשמח לקבל תשובה.. בתודה מראש

טיפולים בשיחות אצל פסיכולוגית דרך העירייה .

השיחות הם עקב הגירושים. כנראה הילדה במשבר או שכבר עברה את המשבר - אני לא יודע.

הילדה לא אוהבת את הפסיכולוגית שלה, בגלל הגישה של הפסיכולוגית אליה. (אספר בהמשך).

לי לא אכפת כי הילדה תפסיק את הטיפולים האלו , אם הילדה לא מרגישה טוב עם זה, והבעיה היא

שהאקסית שלי כן מעוניינת שהילדה תמשיך בשיחות עם הפסיכולוגית הזו.

אני מצידי , אפשר להחליף פסיכולוגית, אך האשה כנראה לא מעוניינת בכך.

המשמורת היא משותפת.

אני עכשיו יכול להיכנס לבעיה עם האקסית בעיניין הזה.

האם עלי לשמוע לילדה או לאקסית?

איך אני פותר את הבעיה?

תודה רבה מראש.

שלום,

בתי בת 2.5 שנים , ילדה יחידה. עמנו גרים במשותף סבא וסבתא.
הקשר עם הסבים הינו קשר מאוד מיוחד וחיובי.
עד לפני כחודש וחצי אביה לא הווה חלק מחייה והיא לא ידעה על קיומו. היא מעולם לא שאלה ולא הראתה סמני חיסרון. בכל סיפור/הופעה/תוכנית טלויזיה שהופיע דמות האב, היא היתה אומרת שזה סבא. כי זה מה שהכירה בחייה. חשוב לי לציין כי מדובר בילדה מאוד שמחה , משפחתית ועצמאית.
לפני כחודש וחצי אירעו שני אירועים במקביל:
1. נולדה אחיינית חדשה – (אין עוד אחיינים במשפחה והיא בת יחידה).
2. אביה נכנס לחייה – היא אינה מכירה אותו בשם "אבא" אלא בשמו הפרטי "פיני". בכל החודש וחצי האחרונים נערכו פגישות בין ביתי לאביה , כל פגישה היתה פעם בשבוע לשעתיים שלוש ותמיד הייתי נוכחת. שחקנו יחד בגן שעשועים, שחקנו יחד במשחקייות וכדומה. תמיד הייתי נוכחת, ולאט לאט התרחקתי והשארתי אותם "לשחק" יחד כחצי שעה-שעה והייתי חוזרת.תמיד דאגה לספר לי כי היה לה כיף והיא רוצה "עוד פעם".
לפני כשבועיים "ניסינו" שאביה יאסוף אותה מהבית וילכו בלעדי למשחקייה שהיא מכירה. ספרתי לה על כך עוד לפני שהוא הגיע.
אביה היה עימי בקשר לאורך כל השעתיים ועדכן אותי כי בכתה בתחילה ואחר כך מאוד נהנתה. כשהיא חזרה היא דאגה לספר לי כי "היה לה מאוד כיף" "והיא התגלשה במגלשה הגדולה" וכדומה. ביקשה "עוד פעם פיני". מיותר לציין כי אינה מכירה את תפקידו כאב , היות ולא ניתן פתאום להגיד לילד מהיום למחר כי הוא אביה , כל עוד אינה מכירה אותו. היא בעצם מכירה אותו בשמו הפרטי כחבר שלנו .

מאז אותו יום חלו שני דברים משמעותיים בילדה:
1. נסיגה בנושא ה"פיפי" . מדובר בילדה הגמולה למעלה מחצי שנה. הנסיגה הינה אך ורק בשעות בהן היא איתי ולא בשעות הגן או השעות בהן היא עם סבתא.
2. נסיגה בכל העצמאות של הילדה – היא אינה מוכנה לישון במיטתה, היא מתעוררת בלילה ובוכה "אמא אל תלכי", היא יושבת לידי וצופה איתי בטלויזיה ופונה אלי "אמא בואי , אל תלכי" וכדומה.
בעקבות כך, בקשתי מאביה כי נחזור צעד אחורנית ושהמפגשים יערכו כל עוד אני נוכחת. הוא נענה בחיוב, אך הילדה אינה מוכנה לשחק עימו , רק איתי , גם בנוכחותו. חשוב לי לציין, כי כשאינו נוכח היא שואלת עליו המון ומבקשת לשחק עימו, אך מדגישה כי רוצה שאמא תהיה נוכחת.

אשמח לקבל תשובות אודות:
1. האם קשירת קשר בין הנסיגה בפיפי לבין הצטרפות תינוקת חדשה למשפחה נכונה? תשומת הלב אלי?
2. האם נושא "חרדת הנטישה" שהופיעה בילדה קשורה לכך שהיא מפחדת שאני לא אחזור לאסוף אותה מפעילותה עם אביה?
3. כיצד יש לספר לילד כי זה אביה? האם פשוט לספר באופן טבעי? האם יש לחכות לאור הופעת "חרדת הנטישה"? או האם יש לחכות לכשתשאל?
המון תודה,
טטי.