פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב,

לפני כחודש וחצי הצטרפה למשפחתינו תינוקת חדשה. יש לה שתי אחיות- בנות 6 ו-4.
רציתי לשאול מה מקובל להמליץ לגבי צפייה של הבנות בי מניקה את התינוקת. האם כדאי להניק באופן חופשי וגלוי מולן, או שמא ללכת לחדר אחר/להסתיר את פעולת ההנקה תחת חיתול בד?

לציין כי לפני מספר ימים צפיתי בביתי בת ה 4 "מניקה" את הבובה שלה (ממש מרימה את חולצתה ומצמידה אותה לאיזור החזה) במהלך משחק בבובות, והדבר עורר בי את השאלה עד כמה היא ואחותה אמורות להחשף לפעולת ההנקה

אני בן 40, פרוד מזה כשנה וחצי, ילדיי בחזקתי – הבן גדול בן 4 והבת קטנה, בת שנה ו10 חודשים.
פרודתי עברה לגור בחו"ל.
קודם לעזיבתה, קיימנו שיחה בה היא הסבירה לי את מצבה ואמרה לי שהיא תעבוד בחו"ל בחברה של אביה, שם תוכל לסדר את חייה ולהתאפס על עצמה כמו גם זה יקל עליה להיות ליד ההורים שלה שכן בארץ אין לה ממש משפחה משלה, למעט המשפחה מהצד שלי. את הילדים היא ביקשה לקבל לחודשי הקיץ (החופש הגדול) וכן הבטיחה שתשתדל לבלות איתם חג ארוך בארץ ולקחת אותם לחג ארוך אצלה בחו"ל. כמו כן הסכמנו שבמהלך שהותה שם אנחנו גם נטפל בעניין המשפטי בינינו (קרי הגירושין).
מאז המעבר, היא בקשר די רציף (3-4 פעמים בשבוע) עם הילדים דרך הסקייפ, לעיתים למספר דקות לעיתים לזמן ארוך יותר. הילדים מזהים ומתקשרים איתה אם כי מוצאים את עצמם חסרי מנוחה די מהר ולרב השיחות מסתיימות לאחר כ 10 דקות. אין לי ספק שקשה לה עם הסידור הזה וגם קשה לה להיות רחוקה מהילדים אבל זה היה ברור ומובהר שהילדים יחיו בארץ וכי אני לא מסכים שיעברו לגור בחו"ל שכן זה ימנע ממני לראות אותם והייתה זו ההחלטה שלה לעזוב.
לפני כשבועיים היא העלתה בקשה ודרישה שאסכים לה, שהיא רוצה את הילדים, לפחות עד שהם ילכו למסגרות מחייבות כמו בי"ס, לתקופה של 4 חודשים שיחלו בחודש אפריל-מאי ועד לסיום חופשת הקיץ. היא גם הסבירה ששם היא תדאג להם למסגרות יהודיות/ישראליות וכן תשנה את משרתה לכזו שתסתיים בשעה 15:00 ושהיא תטפל בהם ותפנק אותם וכו'. התכנון שלה הוא שאביה יגיע לארץ (היא כרגע אינה יכולה לחזור בעצמה) לקחת אותם ובסוף התקופה היא תחזיר אותם בעצמה לארץ (בהנחה שהסטאטוס שלה יאפשר לה לבקר בארץ).
לא יודע איך להגדיר את היכולת שלה לעזוב את הילדים, כאמא, אך אינטואיטיבית אני יודע שהיא יכולה ויודעת לטפל בהם כילדיה ולשמור ולהגן עליהם.
שאלתי היא זו – האם שליחתם של ילדים קטנים (התהייה נוגעת לפעוטה יותר מאשר לבן הגדול) לתקופה ארוכה של מספר חודשים בריאה להם? האם יחוו קושי הסתגלותי קריטי? האם עלולים הם לתפוש את היעדרותי כנטישה ומכך לחוות טראומה כלשהי ואולי נטירת טינה כלפי? האם יהיה נכון להפקיד אותם בידי הסבא כשיגיע לארץ כדי שייקח אותם לשם? הבן הגדול מכיר אותו באופן אישי אולם הבת הפעוטה ראתה אותו רק דרך מסך המחשב...אולי נכון יותר יהיה שאני אקח אותם ואמסור אותם בעצמי כך שיראו אותי לידם בזמן שיתחילו לחוש בנוח עם הסובבים אותם?
אני חייב לציין שחשבתי שהתשובה לכך יכולה להיות שזה לא טוב להם להתנתק מההורה שהם מכירים לתקופה ארוכה ולכן להימנע מכך אבל אז הניתוק מהאם הוא ארוך יותר ועלול ליצור בעיה גדולה יותר בעתיד בחיבור שלהם לאם, וזה קצת בלבל אותי. אני מעוניין שיהיה להם קשר טוב ובריא עד כמה שניתן עם האימא (אנחנו מנסים לשמור על מערכת יחסים חיובית בינינו למרות משקעים ומטענים מהעבר) אבל חשוב לי מעל הכול שאף צעד או החלטה לא תפגע בהם

אודה להתייחסות ותגובה

שלום רב,
בני בן 4 - ילד בעל הרגלי התנהגות טובים (יחסית..). אני לא יודעת כיצד עלי להגיב במקרה בו מגיע בני בהתקף זעם קולני (ולעיתים השתוללות עד אלימות) כאשר נדרש לדחות סיפוקים.
אני אתן דוג': אתמול עשינו טיול רגלי נעים והבאתי לו הפתעה (חטיף כלשהו) והסברתי לו שלא יקבל חטיף נוסף כדי ש'ישאר' לו מקום לארוחת ערב.. הוא הסכים ואמר שהוא מבין. אחרי חצי שעה פחות או יותר ביקש חטיף - רק התחלתי לומר את המילה 'לא' והוא התחיל לבכות בקול ואפילו קצת להשתולל- ניסיתי להזכיר לו את שדיברנו קודם אבל הוא פשוט לא הקשיב ורק צעק..
1.איך אני צריכה להגיב בכזה מצב?
2.איך אני יוצרת מצב שהוא מבין את 'ההסכם' שעשינו לפני זה?

תודה רבה
ליז

בני בן 5.5 לאחרונה שמתי לב שהוא נוהג ללכת לשירותים כול 3 דקות לפיפי כשהסתכלתי ראיתי שהוא ממש מתאמץ ולוחץ על מנת להשתין.ובעצם לא קיים אצלו צורך אמיתי ללכת לשירותים אלא הדבר התנהגותי ומתרחש בעיקר כשהוא נמצא בבית.כרגע בחרתי לא לשוחח איתו על כך על מנת לא לעשות מהתופעה עניין מיוחד אך התופעה אינה פוסקת והדבר מדאיג אותי מאוד.

בתי בת 6.5 לומדת בכיתה א' תלמידה טובה ושקדנית אך כאשר מקבלת ציון פחות מ100 (95, 92) בוכה ומאוכזבת מאוד. אני מסבירה לה שאלה ציונים טובים מאוד ושעצם הלמידה היא החשובה ולא הציון המספרי. איך אוכל לעזור לה ולהקל עליה את ההתמודדות? תודה

אני והשותפה שלי בעלת משפחתון קטן של 10 ילדים הייתה לנו הזדמנות עסקית טובה והחלטנו לפתוח מקום נוסף עד עכשיו היינו המטפלות העיקריות של הילדים ועכשיו אחת מאיתנו חייבת תמיד להיות במקום החדש אז חילקנו את הימים ביננו יום יום נראה לי שזה קצת מערער את הילדים רציתי לדעת איזו חלוקה תהיה הכי נכונה לילדים

שלום
הבת שלי בחודש הבא בת שנתיים. ועד לפני כחודשיים היא ישנה תקופה של מעל חצי שנה לילות שלמים.בחודשיים האחרונים פתאום התחיל שינוי והיא התחילה לקום כל חצי שעה ולפעמים כל שעה, עומדת ומתחילה לצרוח אמא,אבא.כשאני מגיעה היא ישר מסתכלת עלי ושוב נשכבת ונרדמת לאחר נדנוד.ואז לאחר חצי שעה היא שוב קמה וחוזר חלילה. אני מאוד מותשת ולא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם זה משנה אבל אני בחודש חמישי.
אני לא יכולה להמשיך לתת לה לצרוח היות והיא חדר לידי ובעלי קם כל יום בארבע בבוקר.
מה עליי לעשות על מנת למנוע את כל הקימות האלו שמטרתם רק לראות את הפנים שלי או של בעלי?

ביתי בת 7.5 בכיתה ב סיפרה לי חלום שלה, בחלום חברה שלה מספרת לה שילד מהכיתה נגע לה בשדיים, ואכ אותה ילדה, שהיא גם החברה הכי טובה שלה, ביקשה ממנה- מביתי לגעת לה באזור הפות. ביתי בכתה כשסיפרה לי, ואמרה שאף אחד לא נגע בה בכלל והיא לא ראתה או שמעה על משהו כזה.. פשוט נבהלה מהחלום.
אשמח להבהרות..
תודה
טל

שלום,
בתי בת ה 4 כוססת ציפורניים כל הזמן גם ברגליים!
ניסינו מרה, ניסינו לדבר איתה ולהסביר אך שום דבר לא עוזר.
אפילו הרפנו ואמרנו לה שזו בחירה שלה אבל זה הרגל לא טוב וזה הורס לה את האצבעות אך היא בשלה. ממשיכה עם הכסיסה.
האם זה תורשתי? (אחי כסס ציפורניים ברגליים)
מה ניתן לעשות?
תודה

שלום,
יש לי בת בת 1.5 שנים. היא הראשונה ואנחנו מתלבטים לכמה זמן אפשר להשאיר אותה אצל סבא וסבתא ולטוס לחופשה בלי לפגוע בה...חרדות נטישה וכדומה..
בעלי טס בחמישי ורציתי להצטרף אליו שבוע לאחר מכן ברביעי או חמישי עד שבת.
כלומר היא לא תראה את אבא שלה שבוע וחצי ואת אמא שלה 3 או 4 לילות.
האם זה משנה לילדה בת 1.5 אם היא לא תראה את ההורים שלה ל 3 או 4 לילות?
עדיין לא הזמנתי טיסה ואני מתלבטת בין 3 ל 4 - מה דעתכם?
תודה,
הילה

מה זו הפרעה פסיכוגנית? בני משתעל באופן כרוני. לאחר בדיקות רבות נאמר לנו שזה כנראה פסיכוגני. איך מטפלים ?
בנוסף לפני שבוע היינו אצל הרופא והתנהגותו במרפאה הביאה את הרופאה לחשוב שהיה לו התקף דיסטוני באותו הרגע. האם שני הדברים קשורים אחד לשני ?
תודה

יש לי ילד בן 10 יש לו חרדות, החרדות מופיעות התקופות מעבר מגן לבית ספר מכיתה א' לב' הן הופיעו מצורות שונות פעם בגימגום פעם במיצמוץ או לפעמים בתנעות ראש או נדנוד הראש . בתחילת השנה הילד עבר לילמוד בחינוך המיוחד כתוצאה מהפרעות קשב בעיות חברתיות הוא לומד בכיתה קטנה בבית ספר רגיל מאז שהודענו לו לפני חצי שנה שהוא עובר בית ספר הוא החל לגעת הקירות כיסאות כל כניסה יציאה מהחדר מלוווה בטקס הנגיעות הוא מטופל רגשית המטפלת הרגשית שמה את הסיבה לנגיעות אלה כתוצאה לבלגן פיזי בבית אכן מאז ומתמיד יש בלגן אני עם הפרעות קשב קשות וקשה לי לסדר את הבית אך האם בלגן בבית יכול לגרום לחרדות אצל ילד חרדתי גם כך?? אשמח לקבל את דעתכם

שלום,

יש לי שני ילדים בת שנתיים וחצי ובן שלוש וחצי

אנו מזמינים חברים של שניהם אלינו הביתה ומארחים אותם

כשהחברים מגיעים די מהר הילדים מתחילים להשתולל לקפוץ על המיטות או הספות ודי קשה להרגיע אותם גם אם אני מוציאה משחקי קופסא שישחקו במשחקים רגועים ביחד

אני מודעת לזה שהילדים מתרגשים ושמחים לארח וזה בסדר, אבל לא נעים לי להיות שוטרת כל זהמן

האם אופייני לגיל ?

ניסיתי לדבר איתם על זה שכשחבר מגיע לשעה יהיה נעים יותר לשחק איתו בצורה רגועה ובלי השתוללות אבל זה לא כל כך מצליח לי

מה הפתרון ?
תודה

שלום,
אני גרושה עם תאומים בני 5 , חיה עם בן זוג, היחסים עם הגרוש שלי טובים יש בינינו שיתוף פעולה ואנחנו במשמורת משותפת, כלומר הילדים ישנים אצלי מחצית מהשבוע., בסה"כ נראה שהילדים עברו את המשבר נכנסו לשגרה מסוימת שהיא בסה"כ נעימה להם בהתחשב בנסיבות.
לגבי בן הזוג שאיתו אני גרה- גם לו יש ילד בן 6 , והוא ישן אצלנו בערך פעמיים בשבוע.
לכל הילדים יש חדרים ומיטות ובכל זאת בן הזוג שלי חושש שהילדים יראו אותנו ישנים יחד ולכן בימים שבהם הילדים ישנים איתנו הוא ישן עם בנו ואני במיטה נוספת ליד ילדיי.
אני בהחלט מוכנה לספוג את אי הנוחות שכרוכה בזה, אך שאלתי היא האם זה לטובת הילדים או שאנחנו עושים להם נזק מבלי להתכוון. רמת ההבנה שלהם , כך נראה לי, בכל הקשור לזוגיות היא מוגבלת בגיל הזה ויש לי התחושה שהם רואים אותנו כמעין שותפים לדירה ולא כזוג שחי יחד.
אם אני חושבת בעיניים של הילדים- הם לא רואים באף אחד מהבתים זוגיות (לגרושים אין בני זוג והם חיים לבד)
אשמח לחוות דעתך בנושא

שלום רב!
יש לי ילדה בת 4 שהיא מאוד מרדנית. היא ילדת סנדוויץ בין ילד בן 7 ותינוקת בת 7 חודשים.
היא ילדה שמחה חייכנית חברותית אבל לא קשיבה בכלל.
כל דבר שאומרים לה לא לעשות היא עושה דווקא מה שגורם לכעסים ולעיתיקים למתן פליק קטן. גם לאחר מכן היא כאילו מחפשת תשומת לב ועדיין ממשיכה לעשות דווקא.
לי בתור אמא נורא כואב לכעוס עליה כי היא מביאה אותי לרמה של עצבים נוראיים ואני לא אוהבת את זה אבל בדרך כלל לאחר צרחות זה עוזר .
איך אוכל להגיע לליבה ולגרום לה להקשיב לנו בלי כל בכעסים סביב????
דרך אגב גם בגן בהתחלה היא היתה עושה מה שהיא רוצה וזה נורא הפריע לגננת אבל לאט לאט התמתנה.
אשמח לעזרה במהרה.
תודה