פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב
בני בן 3.10, וברצוני לרשום אותו לגן עירייה בשנת הלימודים הקרובה
הדילמה שלי היא בין גן חובה המשלב מעט ילדים מטרום חובה, ובו בני יהיה בין הקטנים ביותר, לבין גן טרום חובה שבו יהיה בין הגדולים
הגננת כיום מדווחת שהוא מפותח בהתאם לגילו, ממושמע וחברותי, אך נגרר מעט אחר הגדולים בקבוצתו. לכן אני מתלבטת האם כדאי שיהיה בין הגדולים בטרום חובה ויפתח ביטחון למרות שהנטייה שלי היא לתת לו להינות משני העולמות כאשר ישתלב בגן חובה ויהיה בין הקטנים השנה ובין הגדולים בשנה הבאה.
אשמח לדעתכן בנושא
קרן

בני בן ה - 6 ילד חכם ונבון. זיכרון יוצא דופן ועצמאי מאוד.
נדמה שאין לו פחד מכלום. עושה דברים מסוכנים שילדים בגילו לא מעיזים כגון : קפיצה ממקומות מסוכנים וגבוהים, טיפוס לגובה, עמידה בין 2 מכוניות כמשחק מחבואים (מה שכמובן אסרתי), קפיצה ממדרגות וכו'.
כשמסבירים לו כמה זה מסוכן וכמובן עם הסבר מפורט מה עלול לקרות אם. הוא אומר: "לא יקרה לי שום דבר,,. למרות שאני תמיד עונה שעלול לקרות משהו נורא ואז יהיה מאוחר מדי. קיים סיכוי שיש לו הפרעת קשב וריכוז שמתבטא יותר בהיפראקטיביות ואימפולסיביות (אחנו בהמתנה לנוירולוג) .
אולי זאת הסיבה לתעוזה שלו? אולי זוהי האימפולסיביות שלו. מצד שני גם לאחר שמסבירים לו הוא מסוגל לחזור שנית על אותו מעשה.
בנוסף רציתי לציין שאנחנו בית שמאוד מקפיד על גבולות ועקביות, ולעיתים אני מרגישה שהוא שלא קורה לו כלום בפוקסים, ולכן ברצוני לשאול מה אני עוד יכולה לעשות בכדי שלא יסכן את עצמו, הרי לא אוכל להסתמך על מזלו הטוב בענייני חיים ומוות.
תודה.

שלום רב

אנחנו גרים בי-ם, בעלי קיבל קידום בעבודה והתפקיד הוא בת"א ולכן עלינו לעבור דירה
יש לנו 2 ילדים הגדול בן 3.5 והקטן בן שנה (לקטן אני לא דואגת כי הוא איתי בבית כרגע)
השאלה היא האם לחכות עד לסוף שנה בכדי לעבור אם יש הזדמנות לעבור עכשיו?
אני רואה שבני הגדול מרגיש שאבא "לא בבית" (נשאר לישון בעבודה לפעמים, בגלל המרחק והתפקיד)
השאלה היא האם המעבר באמצע שנה יכול לפגוע בו חברתית, הוא מאוד חברותי וממש מדאיגה אותי העובדה שהמעבר ה"חד" הזה ייפגע לו בביטחון העצמי...
כדאי, למרות הקושי של בעלי ושלי לחכות עד הקיץ?

אשמח לתשובה

תודה

בתי בת ה8 תלמידה טובה, מאוד חברותית, בזמן האחרון יש לה התפרצויות זעם שמלוות במכות כלפיי , (כלפי אחיה בן 6.5 ),צעקות וזריקת חפצים. ההתפרצויות נובעות בעיקר מחוסר דחיית סיפוקים.
היא חייבת שהכל יהיה בהתאם למה שהיא מחליטה.איך אפשר לפתור את הבעיה/ להקל עליה. אני מרגישה שהיא מתוסכלת.

בתי הבכורה בת 3 ו-תשעה חודשים (יש לנו בן נוסף כמעט בן שנתיים).
בחודש האחרון היא מסרבת בכל בוקר ללכת לגן בטענה ש"משעמם" לה. כשניסינו לדובב אותה ולבקש ממנה שתסביר מה המשמעות "משעמם לי", היא חוזרת שוב ושוב על המשפט "כי משעמם לי"! "אני רוצה להישאר בבית!"
חשוב לי לציין שהשנה הרכב הילדים בגן בעייתי - היא ועוד שלושה ילדים הכי גדולים בגן, עוד שלושה ילדים בני שנתיים וחצי + וכל השאר בני שנתיים מתוך קבוצה של 21 ילדים.

בשיחות שערכתי עם הגננת והסייעות נאמר לי שהכל בסדר, היא משחקת, משתתפת ואף "מנהלת" את הגן.

הסיפור חוזר על עצמו בכל יום שלישי שאנחנו רוצים ללכת לחוג בלט, היא בוכה בכי קורע לב שהיא לא רוצה ללכת לחוג הבלט כי "משעמם" לה והיא רוצה להישאר בבית.
ושוב.... כשמגיעים לחוג הבלט היא רוקדת, צוחקת, משתתפת ומאוד נהנת.
הדרך היחידה שניתן לקחת אותה לחוג בלט זה רק במידה והיא נפגשת עם חברתה הטובה ביותר מהגן ישר אחרי פעילות הגן, והן הולכות יחד לחוג הבלט.

אשמח בעצתכן - מה עלי לעשות? כיצד עלי להתנהג עם הילדה?

בני הבכור בן שנה וחצי, ואני עתידה ללדת תאומות בעוד כחודשיים.
ברור לי שבני יחווה משבר כלשהו לאחר הלידה ואני מקווה לצמצם את עוגמת הנפש כמה שניתן. ניסיתי לפני זמן מה להחזיק תינוק קטן ולראות מה תהיה התגובה של בני והיה מאוד קשה לראות כמה הוא נפגע, הוא ממש נכנס להיסטריה של בכי.
איך אוכל לעזור לו?
אני כעת בשמירת הריון בבית - האם נכון להוציאו מוקדם יותר מהגן ע"מ לאפשר לו זמן איכות רב יותר איתי כל עוד ניתן? האם נכון כעת לבצע שינויים כמו מעבר למיטת מעבר או בהמשך גמילה מחיתולים?
אני די אובדת עצות כיצד להתייחס אליו כדי לא לערער אותו עוד יותר ואיך להסביר לו שבבטן של אמא אין כדור אלא שתי אחיות...
אשמח לעזרתכם
בתודה

שלום, יש לי ילדה בת 5 שכל פעם שהיא התחילה גן חדש או אפילו חוג חדש, או שהיא נמצאת בחברת אנשים שהיא לא מכירה היא פשוט נסגרת ולא מדברת אלא איתנו ההורים וגם זה בלחש.
ההינו במרפאה בשניידר לגבי אילמות סלקטיבית ואמרו שאין לה בעיה כזו, היא מאוד פיקחית אבל מאוד סגורה , למשל שהיא הולכת לחברים או גם בגן היא מאוד שקטה וסגורה,אבל בבית בסביבה הטבעית עם אנשים מוכרים היא מאוד צועקת והיא מלאת ביטחון, האם יתכן שמדובר בבעיה רגשית והאם כדאי לפנות במצב כזה לפסיכולוג?
אני מפחדת שבעוד שנתיים שתתחיל כיתה א' שוב תהייה לה נסיגה, ולכן השאלה אם לא כדאי להתחיל טיפול כבר עכשיו ולמי לפנות?

בני בן 9, ילד רגיש ונבון, חברותי ומלא שמחת חיים. הוא מקובל ואהוד בקרב חבריו ואין לו בעיה חברתית. אחד הילדים בכיתתו הנו חברו הטוב ביותר, מתקופת הגן. אולם, כשהצטרפתי כהורה מלווה ליום גיבוש כיתתי, נוכחתי כי הדברים קצת שונים מכפי שנראים. הבחנתי שבני נאבק על החברות עם חברו עם עוד חבר נוסף. אותו חבר טוב כביכול, הפעיל מניפולציות על בני (לא התיישב על ידו במכוון על אף שזה שמר לו מקום בהסעה) , לעג לו, העליבו (אמר לו שהוא אינו חברו הטוב ביותר וכי הילד האחר הוא חברו הטוב) וכשבני הזמינו לביתו, הוא גער בו שאינו רוצה לבוא אליו. נראה שגם בני וגם הילד הנוסף נמצאים במאין תחרות צמודה על ליבו של החבר ומקרקרים סביבו, והוא מחליט במי לבחור – התנהגותו אכן השפיעה על בני שנראה מתוח ובודד. משיחה שערכנו עם בני, הוא נפתח, והסביר כי זו לא הפעם הראשונה שחברו מתייחס אליו כך, וכי הוא מרגיש לעיתים קרובות צלע שלישית, שחברו לפעמים צועק עליו, עוקץ אותו, מזלזל בו ו "מתייחס אליו כמו לבובה". – "הוא מחליט למה ומתי להיות חבר שלו". הייתי מופתעת מהתנהגותו של אותו ילד כלפי בני, היות והוא מתארח בביתנו לעיתים קרובות, יש להם תחומי עניין משותפים והם אכן חברים טובים מאוד. אולם, קשה לי לשאת את התחושה שבני נאלץ להיאבק על החברות הזו באופן שגרתי במסגרת בית הספר, ומוכן להמשיכה בתנאים שמציב חברו -שינוי היחס כלפיו בהתאם לחשקיו ולתנודות מצב רוחו. נראה כי בחברת ילדים נוספים, אותו הילד משנה לפתע את עורו ומשחק ברגשותיו של בני. נוכחתי להבחין כי בני נבלע בחברות הזו: הוא אינו פורח, מסתתר בצילו של חברו, מוציא אנרגיות רבות כדי לרצותו ולזכות בתשומת ליבו, והגרוע מכל, מפספס קשרים עם חברים נוספים ואז נותר מתוסכל היות וכבר הספיקו להיווצר קליקות בכיתתו. אני חוששת שהמשך הקשר עם החבר הטוב, במתכונת הקיימת, יפגע בביטחונו העצמי. אנו כהוריו, מאוד כאבנו את כאבו, וייעצנו לו לקחת מרחק מחברו הטוב, ולהדק קשר עם ילדים נוספים (הוא נפגש עם ילדים אחרים, אולם הקשר ביניהם לא מתהדק כמו זה עם החבר הטוב) . הסברנו לו כי חברות צריכה להיבנות ממקום חיובי, ללא תנאים וששני הצדדים צריכים להרגיש נוח בחברות, ולא שאחד הצדדים נשלט ומוותר על כבודו העצמי. הסברנו לו שחשוב לנסות ולרכוש חברים נוספים ולא להיצמד רק לחבר אחד, בכדי שבשעת "תקלה" עם חבר מסוים, יהיו לו אפשרויות נוספות. ייעצנו לו להסביר לחברו, במידה וזה ישאל, כי הוא אכן כועס על הדרך שהתנהג כלפיו שכן כך לא מתנהגים לחבר טוב. בני הבין, אולם נראה מוטרד וחושש שמא יאלץ להרוס חברות יקרה, או יהיה לו קשה להדק קשרים עם ילדים אחרים בכיתה שתחומי העניין שלהם שונים משלו . מה עלי לייעץ לו מבלי לפגוע במעמדו החברתי? איני חושבת שעליו לנתק מגע לגמרי עם אותו חבר טוב , אולם בטוחני שמלחמה יומיומית על ליבו של אותו חבר, כחלק משלישיה, כלל לא עושה לו טוב, אלא פוגעת בדימויו העצמי.
אשמח לחו"ד מקצועית.
תודה, מילי

בני בן החמש נפצע בפניו ע"י קטטה עם אחיו הבוגר ממנו בשנה ולא מפסיק לשחק עם הפצע שלו עד זוב דם וצלקת בפניו, הוא מחטט גם באפו עד זוב דם ופוצע את עצמו כל פעם מחדש אני מסבירה לו שזה לא בסדר ושהוא צריך לתת לפצעים להגליד ושיחדל לעשות זאת אך הוא טוען שהוא לא יכול להפסיק ושזה מושך אותו.

יתרה מכך, הנושא נמשך משהו כמו חודש מה עלי לעשות כדי שיחדל ממעשיו אלו.


אודה על תשובה במהרה,

דנה אמא שקצת קשה לה בעניין הזה.

שלום
הילדה שלי בת 3 שנים ואני מאוד מתלבטת אם להעביר אותה לגן עירייה או להשאיר אותה בגן פרטי. היא ילדה מאוד עדינה והשאלה שלי מה עדיף לה להישאר עם גננת מאוד תומכת וטובה אבל ילדים קטנים ממנה או להעביר אותה לגן עירייה ששם יש פחות יחס אישי אבל ילדים קצת גדולים ממנה. מה עדיף מבחינת התפתחות וחברתית לילדה?
תודה, לנה

שלום רב,
ממה שהבנתי בקריאה באינטרנט, גיל ההתבגרות אצל בנות מתחיל בממוצע בגיל 9-האם כך הדבר? ביתי בת 9 וחצי ובזמן האחרון קורה שהיא בוכה מכל דבר שלא ניראה לה או שאני מבקשת ממנה - עצבנית ועקשנית יותר מהרגיל. האם אלא הם תגובות להתחלת גיל ההתבגרות? האם להתייחס ביותר רגישות או להסביר ולנקוט עמדה?

בתי הבכורה בת 3 ו-תשעה חודשים (יש לנו בן נוסף כמעט בן שנתיים).
בחודש האחרון היא מסרבת בכל בוקר ללכת לגן בטענה ש"משעמם" לה. כשניסינו לדובב אותה ולבקש ממנה שתסביר מה המשמעות "משעמם לי", היא חוזרת שוב ושוב על המשפט "כי משעמם לי"! "אני רוצה להישאר בבית!"
חשוב לי לציין שהשנה הרכב הילדים בגן בעייתי - היא ועוד שלושה ילדים הכי גדולים בגן, עוד שלושה ילדים בני שנתיים וחצי + וכל השאר בני שנתיים מתוך קבוצה של 21 ילדים.

בשיחות שערכתי עם הגננת והסייעות נאמר לי שהכל בסדר, היא משחקת, משתתפת ואף "מנהלת" את הגן.

הסיפור חוזר על עצמו בכל יום שלישי שאנחנו רוצים ללכת לחוג בלט, היא בוכה בכי קורע לב שהיא לא רוצה ללכת לחוג הבלט כי "משעמם" לה והיא רוצה להישאר בבית.
ושוב.... כשמגיעים לחוג הבלט היא רוקדת, צוחקת, משתתפת ומאוד נהנת.
הדרך היחידה שניתן לקחת אותה לחוג בלט זה רק במידה והיא נפגשת עם חברתה הטובה ביותר מהגן ישר אחרי פעילות הגן, והן הולכות יחד לחוג הבלט.

אשמח בעצתכן - מה עלי לעשות? כיצד עלי להתנהג עם הילדה?

בתי בת 8 בכתה ב' ילדה מקסימה, אדיבה טובת לב ונותנת המון מעצמה מתוך רצון . לטעמי היא יותר מדי ותרנית ביחס לילדים בני גילה . העניין הוא שהיא מאוד אוהבת חברה וחברים אוהבת להזמין אליה הביתה ילדים מהכיתה ואני כמובן בשמחה מקבלת זאת. רק מה אני מבינה שבבית הספר היא די לבד. אותם חברים שמגיעים בשבתות לא משחקים איתה בבית הספר ולא ברור לי מדוע. בבית הם יכולים להיות כמה שעות טובות יחד אז מה הסיבה שבבית הספר היא נמצאת לבד. כאשר אני שואלת איך היה בבית הספר מה עשיתם עם מי שיחקת ? בדרך כלל התשובה תהיה לבד כי לא רצו שאשחק איתם או אמרו לי לכי או דברים מן הסוג הזה.
שאלתי את המורה ולדעתה זה לא נכון ויש לה חברים למרות שמורות אחרות למקצועות אחרים אמרו לי שרואים אותה די הרבה לבד בבית הספר. מבחינת המורה לא נראה לי שיש מה לעשות כי לא ממש אכפת לה אולם הייתי רוצה לנסות לסייע לה אך לא ברור לי כיצד אני עושה זאת.
אשמח לתשובתכן המקצועית
תודה רבה
ירין

בני בן ה- 7 עלה לכיתה א' לאחר שהושאר שנה נוספת בגן חובה. מגיל קטן היה 'קשה איתו' לא קיבל מרות, לא הצלחנו לשים גבולות . כל ניסיון לשים גבול נתקבל בהתפרצויות דרמטיות ומעוררות רחמים אשר הביאו אותנו לחשוב שאולי היינו קשוחים איתו מידי... בגן לא התעניין כלל באותיות , למעשה ממש התנגד לעסוק בכך. כשעלה לכיתה א' השנה נראה שהוא מתאמץ מאוד במסגרת הבית ספרית הן בלימודים והן מבחינה חברתית ( המורה אומרת שבכל בסדר ויש לו נוכחות..). בבית הוא כמעט ולא משתף פעולה בלהכין שעורי בית, בעיקר במשימות קריאה, הכנת שיעורי בית מלווה בדרמות , לחץ נפשי ממש.. שמתי לב שהוא פרפקציוניסט באיך שהוא כותב והוא משתמש הרבה במחק ומתעצבן. כמו- כן, נראה שהוא חרד מאוד באופן כללי. מה את מציעה לנו לעשות? אני אציין שיש לו אחות גדולה ושתיים הקטנות ממנו ונראה שהן מושפעות מאוד מהתנהגותו ותמגובותינו..

שלום רב,
מזה כשבוע, בני בן ה-7 חוזר על רוב המשפטים (בעיקר הקצרים) פעמיים. לדוגמה: אמא, אני רוצה לאכול. אמא אני רוצה לאכול).
כששאלתי אותו לפשר העניין אמר: "אני אוהב דברים זוגיים ולכן אני אוהב להגיד פעמיים".
האם יש לי סיבה לדאגה ואיך עלי לנהוג?
סמדר